יום חמישי, 25 ביולי 2019

אחכה לך במוזיאון - אן יאנגסון



אחכה לך במוזיאון - אן יאנגסון
ידיעות ספרים, תמיר סנדיק .
ינואר 2019. 244 עמ'





בשנת 1964 כתב פרופסור גלוב ספר בשם “אנשי הבוג” ( “אנשי הביצות” ) והקדיש את הספר לשלוש עשרה תלמידות שכתבו לו על מחקריו הארכיאולוגיים. אחת הילדות הייתה טינה.

עכשיו כשטינה בשנות ה -60 לחייה, היא כותבת מכתב לפרופ’ גלוב, למרות שסביר להניח שהוא נפטר מזמן.
פרופסור אנדרס לארסן, אוצר מוזיאון סילקבורג בדנמרק, משיב למכתבה,  והעניין המשותף של שניהם  בנוגע ל’איש מטולון” שהפך להיות הנושא של שירו המפורסם של שיימוס הייני, מתחיל את קשר  המכתבים ביניהם.

טינה הופגוד מתגוררת במזרח אנגליה. היא אשת חוואי שגרה שם למעלה מ- 30 שנה. ילדיה, כיום מבוגרים, ונכדיה הם חלק מהחווה ומחיי היומיום שלה. טינה מרגישה “לכודה” בחווה האנגלית הנידחת וחיה חיים שלא באמת בחרה לחיות אלא נאלצה לחיות. היא איבדה את בלה, חברתה הטובה מימי הלימודים, לסרטן. שתיהן רצו תמיד לנסוע לדנמרק למוזיאון סילקבורג כדי לראות את השרידים המשומרים והמשוחזרים של האיש מטולון. אך לחיים היו תכניות משלהם והנסיעה נדחתה כל פעם בגלל אילוצים שונים. עכשיו שבלה איננה, טינה  נאבקת למצוא מטרה ומשמעות בחייה, וחושבת שאולי הגיע הזמן לנסוע ולראות את המומיה…

פרופסור אנדרס לארסן איבד לאחרונה את אשתו האהובה, ואת תקוותיו וחלומותיו לעתיד. ילדיו חיים רחוק ממנו ובהיותו איש שקט וצנוע ,שחייו סובבים סביב העבודה והבית ומתנהלים בצורה שקולה ולוגית, הוא די בודד.

מה שמתחיל כ”שיחה” מנומסת, פורמלית, על האיש מטולון, הופך בהדרגה לפחות רשמי וליותר אינטימי, לחברות בלתי צפויה כששניהם מסירים טיפין טיפין את המיגננות שלהם, וחושפים כל פעם רובד נוסף בחייהם.  הקשרים ביניהם הולכים ומתעצמים. ההתכתבות ביניהם נמשכת כשנה ויש בה שיחות על היסטוריה, אקולוגיה וביולוגיה, חייהם האישיים, ילדיהם, מחשבותיהם. ככל שהם דנים בפרטים אישיים, כך הם נחשפים אחד לשני אבל גם לקורא, וברור  שהמשותף ביניהם רב ממה שהם יכלו לדמיין, וברור שהקרבה ביניהם גדולה יותר מאשר הקירבה לאנשים איתם הם חיים בפועל.

שניהם מאמינים כי בחייהם חסרה אהבה ומשמעות. הם חושפים את התקוות, החלומות והדאגות שלהם, את ההזדמנויות שהוחמצו , וחולקים גם פרטים אינטימיים מחייהם האישיים, הכוללים את ילדיהם, פריטים השייכים לאהובים, זיכרונות העבר שלהם ואהבת שירה (שיימוס הייני).
אנדרס מזמין את טינה ברציפות לבקר במוזיאון, אך טינה מתנערת כפי שעשתה כל חייה.
עד שיום אחד טינה מפסיקה לכתוב. היא  נקלעת לסערת רגשות בגלל האירועים שמתרחשים בחייה.
ואנדרס מרגיש אבוד ומיואש.

האם החברות שלהם תשרוד את המכשולים שהחיים מציבים לפניהם ?

טינה ואנדרס שונים מאוד כלפי חוץ. טינה עובדת בעיקר בחוץ וחיה בבית חווה עמוס.  אנדרס עובד בבית, בדרך כלל במחשב, ויש לו בית מינימליסטי סקנדינבי. הם מעולם לא ראו תמונה של האחר. הם גרים במרחק של יותר מ 700 מיילים זה מזה, ועם זאת, הם מצליחים לפתח קשר עשיר ואמפתי. הם מוצאים נחמה וחברות זה בזו יותר מכפי שאי פעם חשבו שאפשר. הם חולקים קשר עמוק שמעורר אותם לחשוב. שניהם עוברים מסע פנימי. לא תמיד הם בעלי אותה דעה, אך תמיד מרגישים שהם יכולים לבטא את עצמם בכבוד כלפי האחר. הם מוצאים שהם דומים במובנים רבים: לשניהם ילדים בוגרים, שניהם חוו אבדות כואבות, ושניהם שורדים בשקט כל יום בלי לחיות באמת.

“אחכה לך במוזיאון” הוא סיפור מריר- מתוק על אהבה וחוסר אנוכיות. המכתבים חושפים רגשות ארוכי טווח של מונוטוניות וייאוש, אבל גם ממלאים אחד את השני בתקווה לעתיד. הספר עוסק בניתוח העצמי של טינה ואנדרס ומחשבות על בחירות בחיים. זהו סיפורה של מערכת יחסים שפורחת אט אט, תוך שיתוף בשיעורים שהחיים לימדו אותם, כמו למשל ההבנה של טינה על כך שבזמן קטיף הפטל, אתה הולך לאורך השורה ובוחר את כל הפטל הבשל, ואז כשאתה מסתובב אתה שם לב לכל אלה שפספסת, מכיוון שראית רק צד אחד של השיח.

האם אנשים יכולים לחזור ולמצוא את גרגרי הפטל שפספסו במהלך ההליכה הראשונה בחיים?

“אחכה לך במוזיאון” הוא ספר אנושי, אינטימי, מרגש, שנכנס לתוך הלב, עם דמויות צנועות ויפות על סיכוי שני במחצית השנייה של החיים, ויש לו סוף פתוח אך מלא תקווה. עומק הידידות שמתפתחת באמצעות כתיבת המכתבים מחממת לב ומעוררת השראה.
תנו לספר הקטן הזה לגנוב את ליבכם ולהפליג עם טינה ואנדרס כדי  לברר מה קורה לטינה, מה קורה לאנדרס וכיצד האיש מטולון ממשיך לשחק חלק בחייהם.

***
כבונוס למדתי על האיש מטולון מתקופת הברזל! גופת גבר שנשמרה מן המאה השלישית או הרביעית לפנה”ס, ונמצאה במהלך חפירה בהנהגתו של הארכיאולוג הדני, פרופסור פיטר גלוב, בשנת 1950. האיש מטולון נשמר בצורה כה מדהימה בבורות הכבול / ביצה בהם שכב כל השנים. גופו, חלק מהלבוש שלו, כמו גם הפטיש סביב צווארו וחגורתו ושערו, נשמרו בצורה מושלמת מתקופת הברזל.
ניתן לראות אותו בתצוגה במוזיאון סילקבורד בדנמרק.

2 תגובות: