יש דברים שלא מוכרחים לנסות - ענת לוי

יש דברים שלא מוכרחים לנסות - ענת לוי

הוצאת אנא

2021. 272 עמודים

כבר ממבט ראשון תפסה את העין הכריכה בוורוד בוהק שכאילו צועקת תראו אותי, אני כאן, ועליה פרח חרצית עם עלים תלושים, שעורר בי זכרון ילדות על איך כשהיינו ילדות היינו תולשות מהפרח את עלי הכותרת אחד אחד, ואומרות עם כל עלה שנתלש, "אוהב, לא אוהב..." עד אחרון העלים, כדי לדעת אם הבן שאהבנו אוהב או לא.

כשסיימתי את הספר התבוננתי שוב בכריכה והבנתי עד כמה היא מדויקת לסיפור העלילה. השאלה הזו מלווה כחוט השני את ילדותה ונעוריה של רונית בבית הוריה  וחוזרת אל חייה אחרי עשרים שנות נישואים כשחוסר הבטחון והערכה עצמית נמוכה, שליוו אותה שנים זוקפים שוב את ראשם ומצטרפים אל אי הוודאות לגבי אהבת חייה ומערערים את עולמה ולא נותנים לה מנוח. וכמו הכריכה הבולטת כך רונית מתחילה תהליך שבו היא שמה את עצמה בקידמת הבמה, בודקת את הגבולות ומעזה לעשות דברים, שלא היה עולה בדעתה לנסות, וכאילו אומרת עכשיו אני!

האהבה בין רונית לאבישי פרחה בתקופת שירותם הצבאי. כבר באותם ימים הניגודים ביניהם היו בולטים אך האהבה חיפתה על הכל. לאורך 20 שנות נישואיהם הם רחשו אהבה,כבוד ואמון אחד לשני וחייהם התנהלו כמו כלים שלובים, רונית מתמסרת לבית ולגידול הילדים לצד עבודתה כמורה לגיל הרך ובכך מאפשרת לאבישי להתקדם בסולם הדרגות, לשרת בגיזרת עזה הבוערת, ולהיעדר מהבית ימים כלילות.

לרונית לא היתה שום סיבה לחשוד בחוסר נאמנות מצד אבישי. היא חשה אהובה ומוערכת, והמשפחה שבנתה איתו היתה כל מה ששאפה אליו בחיים. 

אך כל זה משתנה באותו רגע, שבו היא מגלה על צג הנייד של אבישי את ההודעה שלא הותירה בלבה ספק, או מקום לדמיון, וברגע אחד, ללא הכנה, ללא סימנים מקדימים, עולמה מתהפך וחרב עליה. אבישי, שהיה מקור של תמיכה וחוף מבטחים לכל צלקות ילדותה, האיש שאיתו הרגישה אהובה, ראוייה ורצוייה נעלם, ובמקומו מגיע  צונאמי של רגשות שמשאיר את רונית פצועה וחבולה, מרומה, שבורה ומבולבלת,  והבסיס שעליו נבנו יסודות נישואיה ונמשך לאורך עשרים שנות חיים משותפים, מתפרק. יש בה כעס חזק ורצון לפרק את הזוגיות, להכאיב לאבישי, לצד חיפוש הוכחות ועיסוק אובססיבי במשבר, מה ששואב את שניהם למערבולת של כאב וחוסר אונים.

רונית  יוצאת למסע שבמהלכו היא עוברת אירועים שמעולם לא חשבה שתתנסה בהם, ומצוקות שהושתקו הקשורות ביחסיה עם אמה ואחותה, מוצפות ואי אפשר יותר להתעלם מהן. היא ואבישי פונים לעזרת מטפל מתוך נסיון להבין את הגורמים שהובילו למשבר, וגם כדי לנסות לשקם את הקשר הזוגי ולבנות ממנו משהו שיאפשר לזוגיות להמשיך, אך כל האירועים שעוברים על רונית ועברו על אבישי הם בהחלט לא דברים שמוכרחים לנסות גם אם הם משמשים כלי באמצעותו ,בעיקר רונית, לומדת צעד אחר צעד איך להכיל ולעבד את כל מה שארע. על אף הכאב העצום, על אף הריחוק שנוצר באופן טבעי, רונית מנסה לשקם את ההריסות ולבנות משהו חדש בזוגיות שאולי יוביל לחידוש האמון.

 

"יש דברים שלא מוכרחים לנסות" הוא בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לצאת ממשבר הקריאה בו הייתי. הוא קולח באופן טבעי  ומסופר היטב.

הדמויות שלמות ובעלות עומק והעלילה רציפה ומרתקת. הכתיבה הנהדרת מתארת באומץ משבר זוגי שהרגיש מאד אותנטי וגרם לי לצחוק ולהזיל דמעה במידה הנכונה. העלילה חושפת ללא כחל וסרק את הזעזוע שהבגידה מחוללת במערכת היחסים הזוגית ואת רעידות המשנה שהיא מפעילה על המשפחה כולה. סיפור פגישתם הראשונה של רונית ואבישי והאהבה ביניהם היה מרגש ומלא קסם ורוך, באותה מידה  מערכת היחסים בין רונית ואמה, נגעה ללב, ולמרות שהספר אינו חף מבעיות, הוא הצליח לעורר בי הזדהות ואפילו לרגש.

זה אינו רק הסיפור של רונית ואבישי.

זה סיפור שימצא הד בליבם של זוגות רבים שעברו משבר בזוגיות.

זה סיפור שכולנו שמענו עליו. סיפור שקרה לשכן, לבן משפחה, לידידים או חברים.

 

אם לא קראתם, אני ממליצה בחום!

 

דב קטב קטן בוא מהר בחזרה – הנס דה ביר

דב קטב קטן בוא מהר בחזרה – הנס דה ביר

הוצאת אגם

תרגום מגרמנית: חנה ליבנת

2021

סיפור קטן וחמוד בסידרת הספרים על דוב קוטב צעיר בשם לארס, אשר בכל פעם יוצא להרפתקה חדשה חוצת אוקיינוסים, ג’ונגלים והרים מושלגים, מכיר חברים חדשים, מאבד את הדרך ומוצא אותה ולומד על עוד יצורים ומקומות בעולם.

 

לארס, גיבור הסיפור שלנו, דוב הקוטב הקטן, חוזר בהרפתקה חדשה, כאשר הפעם הוא מוצא את עצמו לכוד ברשת דייגים, מועלה על סיפונה של ספינת דייגים שיוצאת מהאזור הארקטי ומפליגה לנמל הבית שלה, רחוק מביתו. לאחר שחילץ את עצמו מהמחסן בו אופסנו הדגים שנלכדו ברשת הדייגים, הוא מרגיש אבוד ובודד אך מהר מאד פוגש ומתידד עם נמו, חתול הספינה, שמשמש לו מדריך ומבטיח לעזור לו כשיגיעו לנמל הבית. הם יורדים יחד מהספינה בנמל ולארס מתוודע לחבריו החתולים של נמו אתם הם בודקים איך להחזיר אותו לקוטב הצפוני.

הסיפור מתאר את הרפתקאותיו של לארס לאחר שהגיע לנמל. איך פרוותו הלבנה מתלכלכת בעיר הגדולה, איך לארס ונמו מוצאים את דרכם בסמטאות העיר, איך לארס נבהל ממשאית ואיך לארס מוצג בפני ג'וני חתול של ספינה דייגים אחרת שעומדת לצאת להפלגה לכיוון הקוטב הצפוני . הסיפור ממשיך עם המסע חזרה על הספינה והשחייה מהספינה אל החוף בקוטב הצפוני במהלכה פרוותו מתנקה על ידי המים.

בסופו של דבר, לארס הקטן מבין עד כמה הבית שלו יפה ונקי והוא מעריך אותו יותר מתמיד, כי אין כמו הבית...

הספר עוסק בנושאים של חברות, עזרה הדדית ובעקיפין מדבר על שמירה על הטבע ואיכות הסביבה. הידידות בין לארס ונמו מוצגת מההתחלה ומראה שלמרות שהם שונים וממקומות שונים הם עדיין יכולים להיות חברים. הזיהום מוצג כנושא שדוב הקוטב הקטן מצביע עליו הרבה כשהוא נמצא בעיר לצד שאר הסכנות שהעיר טומנת בחובה. גם הרעיון של הקוטב הצפוני הלבן והנקי מוזכר כניגוד לעיר ולמי הנמל המזוהמים.

הספר הראשון בסדרת “דב קטב קטן” ראה אור לראשונה בשנת 1987 ומאז ראו אור עוד כ-20 ספרים בסידרה. בעברית תורגמו עד כה שני ספרים וכעת רואים אור בהוצאת "אגם" עוד שני ספרים בסידרה  שנקראים " דב קטב קטן בוא מהר בחזרה!" ו " דב קטב קטן מציל את איילי הצפון".

אהבתי את הצבעוניות של הספר, שמכניסה את הקורא לאווירה שלו. האיורים הנפלאים שממלאים את רוב הדף עוזרים לילדים להבין טוב יותר כיצד נראים הקוטב הצפוני ודובי הקוטב והם משלימים את הטקסט הכתוב. בנוסף לסיפור יש ערך מוסף בכך שהוא מאפשר לפתח שיח על חיות לא מוכרות, רגשות, משמעות הצבעוניות בסיפור וכד'.

ספר נהדר שכתוב היטב ובצורה נגישה ומהנה לילדים. לא ארוך מדי, אבל מספיק כדי להעביר את המסר. 

מומלץ לכל מי שקרא ונהנה מהספר הראשון על הרפתקאותיו של דוב הקוטב הקטן הזה.

 

 לגילאי גן וראשית קריאה.

ריימי נייטינגייל – קייט די-קמילו

ריימי נייטינגייל – קייט די-קמילו

תרגום: שהם סמיט ואמנון כץ

הוצאת זמורה

יוני 2021. 205 עמודים

ספר נפלא.

סיפור על שלוש בנות שכל אחת מוטרדת מאוד מהמצב המשפחתי שלה וכל אחת מתמודדת אתו  בדרכה.

ריימי, שאביה ברח מהבית עם אשה אחרת, מחפשת את הדרך הטובה ביותר להחזיר אותו הבייתה. היא חושבת שהתכנית הכי בטוחה להשלמת המשימה תהיה להשתתף בתחרות מיס צמיגי מרכז פלורידה הצעירה. כשתנצח, תמונתה תופיע בעיתון ותלכוד את תשומת ליבו של אביה שיבין עד כמה המשפחה שלו חשובה לו, יעזוב את האשה איתה ברח, ויחזור הביתה. במהלך שיעור שרביטנות, היא פוגשת שתי מתמודדות : לואיזיאנה אלפנטה ובוורלי טפינסקי. בוורלי הנמרצת, שונאת את העולם ושונאת את חייה ורק רוצה לחבל בתחרות כאקט של מרד, ולואיזיאנה המתוקה התמימה והדי טפשה אך מלאת תקווה, חייבת לנצח כדי להציל את החתול שלה.

ריימי עצובה, לואיזיאנה מפוחדת ובוורלי כועסת. יחד הן מתמודדות עם פחדים ואמיתות כואבות ותומכות זו בזו. למרות השוני ביניהן, באופן בלתי צפוי ובלתי סביר, נרקמת ביניהן ידידות שמעניקה לכל אחת מהן את הכוח לו היא זקוקה כדי להתגבר על הקושי בחייה,ולהמשיך הלאה.

בסידרה של הרפתקאות הכוללות דמויות מבוגרות מצחיקות והרבה שיעורים לחיים, צומחת חברות בין שלוש הבנות.

 

האם ריימי תנצח בתחרות ותחזיר את אביה הביתה?

האם היא תמצא תשובה לכל השאלות?

 

"ריימי נייטינגייל"  הוא ספר נפלא. אמנם הסיפור פשוט מאוד, אבל בזה כוחו. סיפור עמוס בדמויות מורכבות, מסופר בבהירות.

קצת עצוב, קצת מצחיק, גם קצת שמח. אך בעיקר מרגש ומחמם לב, המסופר מנקודת המבט של ריימי, על שלוש בנות מבתים שבורים שנפגעות ומתמודדות עם בעיות אמיתיות כמו רעב, אובדן, הזנחה והתעללות בילדים ומוצאות זו את זו בקיץ של שנת 1975. הספר עוסק באהבה, בחברות, בקשרים שאנחנו יוצרים כילדים, ובמקביל נוגע בנושאים כבדים יותר כמו מוות ומשמעות החיים.

זהו ספר על התבגרות ולמידה של כמה אמיתות קשות על החיים ועל הכוח ששלוש בנות מעניקות אחת לשנייה. קייט די-קמילו מעידה בסוף הספר שהעלילה מבוססת "קצת" על ילדותה, הצליחה ליצור דמויות מעניינות ומורכבות ולהאיר נושאים חשובים, שמסופרים בהרבה טקט כדי לא להפחיד את הקוראים הצעירים.

זה, ללא ספק, אחד מספרי הנוער העצובים ביותר שקראתי, אבל אהבתי אותו מאוד. את משחקי המילים, את הדמויות ואת הרקע. יש בו תערובת של בדיה היסטורית והרפתקאות. סיפור שמראה כיצד הדמויות הנשיות, צעירות ומבוגרות, וביניהן ריימי, שסובלות ונפצעות מאובדן, עוני, התעללות ונטישה בחיי היומיום, זקוקות לסוג של פלורנס נייטינגייל בחייהן, שכמו שהיא חיפשה את הפצועים עם פנס בשדה הקרב, כך הן צריכות לחפש ולמצוא את האור  ואת הסיבה לקיומן בתוך עצמן, ואת הכוח כדי לרפא את פצעי הנטישה שלהן.

 

מומלץ לגילאי 9-12.

 

******* 

 

קתרינה אליזבת "קייט" די-קמילו היא סופרת אמריקאית עטורת פרסים של ספרי ילדים. היא אחת מששת הסופרים שזכו פעמיים במדליית ניוברי לספרות ילדים אמריקאית בזכות ספריה "סיפורו של דספרו" (שנכתב בשנת 2003) והספר "פלורה ויוליסס" (שכתבה בשנת 2013). ספריה המוכרים ביותר הם סדרת ספרי "מרסי ווטסון" אשר מאוירת על ידי כריס וון דוסן.

 

רבים מספריה תורגמו לעברית.

הצתה פראית - מלאני מורלנד

הצתה פראית - מלאני מורלנד

תרגום: טל שירותי תרגום

הוצאה: ונוס

מאי 2021 . 344 עמודים

מאקס ריינולדס בן שלושים ושבע וחי לבד עם הכלב שלו. הוא מנהל מוסך עצמאי, אבל אהבתו האמיתית היא שיחזור אופנועים. רוב הכנסתו מגיעה מעבודתו כמכונאי רכב אך האמת שהוא היה רוצה להקדיש יותר זמן לשיפוץ ושיחזור אופנועים. העבודה המישרדית, גביית כספים מלקוחות וכד' נזנחה לחלוטין, ובנוסף תחזוקת הבית והכנת ארוחות.  הוא חייב להכניס סדר בבלגן.

הוא זקוק לעזרה. מישהו שיעזור במשרד ובבית. הוא מפרסם מודעת דרושים ומישהו בשם צ'ארלי עונה עליה. הוא לא חשב שגבר יתעניין בעבודה שכזו, אבל הוא מוצא שזה אפילו  מתאים יותר. כשהוא הולך לאסוף את צ'ארלי, מנקודת המיפגש שקבעו להיפגש בה, הוא מגלה שלא מדובר בגבר, אלא בבחורה חצופה ואדומת שיער בשם צ'ארלין שהופכת את עולמו.

 

צ'ארלין (צ'רלי) הופר בת עשרים וחמש. היא גרה בטורונטו אבל חייה עומדים לקרוס כמו מפולת שלגים. מקום עבודתה נסגר ואין לה עבודה. השותפה שלה לדירה עזבה יחד עם כל רכושה וכספה והשאירה לה חובות של שכ"ד, והבעלים של הדירה רודף אותה ומבקש לגבות את החוב בדרך אחת ויחידה.

היא חייבת לעזוב.

בלי כסף ובלי לאן ללכת, היא מאד לחוצה. עד שהיא רואה את המודעה. היא מחליטה שהיא יכולה לעשות את זה. היא יודעת קצת על מוסכים,היא בשלנית טובה, מארגנת נהדרת. והמקום החדש כולל מגורים. היא עונה למודעה מבלי לדעת למה היא באמת נכנסת.

 

וכך מתחיל הסיפור של צ'ארלי ומאקס.

כשצ'ארלי ומאקס נפגשים לראשונה, אי אפשר להכחיש את הניצוצות. ערב לפני תחילת העבודה החדשה שלה, הם נתקלים זה בזה בבר. היא נמשכת לחספוס שלו והוא נמשך אל יופיה, והם מעבירים לילה אחד של תשוקה מבלי לדעת מיהו מי... היא לא ידעה שהוא עומד להיות הבוס החדש שלה. והוא לא ידע, שהיא העוזרת החדשה שאמורה להתחיל לעבוד אצלו.

 

צ'ארלי היא בחורה חזקה אבל לא שתלטנית. בעלת תושייה ומלאת תקווה שגורמת למחשבות שלה לקרום עור וגידים ולהתגשם.היא יודעת מה היא רוצה והיא לוחצת על נקודות התורפה של מאקס וידידיו כדי לגרום למקס להגיב.היא משתמשת בקסמה, ובמוסר העבודה שלה כדי להראות למאקס עד כמה היא יכולה להיות מדהימה ואמינה. היא מקסימה את כל מי שהיא באה איתו במגע. אלא  שמאקס מתקשה לסמוך על מישהו. במיוחד על ג'ינג'ית לוהטת שנתנה לו לחשוב שהיא גבר. יש לו בעית אמון רצינית בעקבות בגידה שחווה, שהפכה אותו לגבר זעפן, מעצבן ושתלטני. חילופי הדברים ביניהם כוללים התלהמות סוערת ושנינות אך בכל מה שקשור לצ'ארלי הוא מגונן ורכושני וכל פעם מחדש הוא פשוט נדלק כשהיא קרובה. נכון שבתור הבוס שלה, הוא ניסה להכחיש את רגשותיו, אבל הוא לא מצליח לשמור את ידיו לעצמו. אי אפשר להאשים אותו כי צ'ארלי פרובוקטיבית, בדרך בה היא מנסה לפתות אותו. לאט לאט היא ממיסה את הקרח סביב לבו. אמנם נדרשת לשם כך הרבה עבודה, אבל היא מצליחה להפוך לקרן האור של חייו.

תקשורת שגויה, סודות ולבבות מרוסקים ממלאים את הספר הזה בהרבה רגשות, תאווה, אהבה, כעס וסליחה. מאקס וצ'ארלי צריכים ללמוד לנווט בין פגיעות העבר לפני שהם יכולים להבין את עתידם.

 

האם צ'ארלי באמת תהיה מאושרת באמצע שום מקום עם גבר כמוהו? או שזו רק עצירה במסע שלה, אל דברים גדולים וטובים יותר?

 

אם אתם אוהבים רומן רומנטי טוב על משיכה פראית ואהבה ממבט ראשון, עם גיבור אלפא נרגן וסקסי וגיבורה תוססת וחצופה אני ממליצה בחום על הספר הזה, שגרם לי לחייך,לצחוק, להיאנח ולהתאהב בשניהם ובעיירה הקטנה והשלווה למרות המתח שגורמים הבריונים המקומיים.

מתוק, מצחיק, ממכר, וקריאה מהנה באמת.

כוכב בודד – פאולינה סיימונס

כוכב בודד – פאולינה סיימונס

תרגום נורית לוינסון

הוצאת מודן

ספטמבר 2015. 591 עמודים

מאיפה להתחיל ...

 

“כוכב בודד'” הוא רומן המתרחש בשנת 2002. זהו סיפור התבגרות יפהפה, שמספר את סיפורה של קבוצת חברים מתבגרים ממיין שיצאו להרפתקה אירופית לפני שהם מתחילים את לימודיהם במכללה.

הסיפור עוקב אחר קלואי דיווין, אחרי האנה, חברתה הטובה ביותר וחבריהם מייסון ובלייק, והוא מסופר ברובו מנקודת המבט של קלואי בגוף ראשון, אך גם בגוף שלישי מנקודות מבט של דמויות אחרות. לכל ארבעת החברים יש קולות ייחודיים ולכל אחת מהדמויות איפיון משלה: שני זוגות, שני אחים, שני חברים טובים. ילדה נמוכה, ילדה גבוהה ושני בחורים מחוספסים. יש בעלילה טוויסטים רבים והפתעות אבל יש בו הפתעה אחת מאד מאד גדולה הקשורה באחת הדמויות.

העלילה מתחילה עם קלואי בת ה+17 בת יחידה, אהובה ומוגנת יתר על המידה שגדלה בעיירה קטנה במיין, ארה"ב,ובחברתה האנה המתכננות לעזוב את הבית ולפרש כנפיים כדי להגשים את חלומן מזה שנים, להגיע לברצלונה, עיר שמגלמת עבורן את כל מה שחסר בעיר הולדתן המשעממת. התוכניות מסתבכות כאשר מייסון ובלייק,האחים שהם החברים שלהם מודיעים שהם מצטרפים אליהן. עבור קלואי זה יספק הזדמנות להתנתק מהוריה המגוננים, עבור בלייק המסע יספק חומר לכתיבת סיפור קצר שהוא מקווה לכתוב לתחרות כתיבה שתוכל לזכות אותו בסכום נכבד באמצעותו יוכל לרכוש משאית חדשה שתאפשר לו להקים עסק משלו, ועבור האנה הנסיעה היא אמצעי שיאפשר לה לנתק את הקשר הסודי עם גבר המבוגר ממנה ב-44 שנה שלא משחרר אותה. אבל  הוריה של קלואי מודאגים ומסרבים לחתום על טופס הבקשה לדרכון, וסבתה המדהימה מכינה תכנית "הצלה"  שבה החבורה מתחייבת לעבור במזרח אירופה, לבקר בלטביה את קרובי המשפחה שנותרו ולהניח פרחים בטרבלינקה, מחנה ההשמדה הנאצי בפולין, שם מתו הוריה של סבתה, ושם גם נמצא קברו של אהובה של סבתה, שנרצח על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. למרות השינוי במסלול המתוכנן של הטיול, קלואי וחבריה מתלהבים מכך שסבתה מציעה לממן עבורם את הטיול, והם מסכימים לתנאי. בלייק אפילו חושב שזה יספק לו חומר נוסף לסיפור שיכתוב.

כבר בההתחלת הטיול נראה ששום דבר לא מסתדר.

כשהם עושים את דרכם ברכבת לריגה הם פוגשים את ג'וני ריינבו, מטייל אמריקאי בן 19, עם קול זהב ועבר מסתורי. ג'וני הוא הילד הרע הטיפוסי, בטוח בעצמו, שחצן וחתול רחוב, שחי את החיים. הוא מקסים נאה וכריזמטי שנראה כמומחה לאירופה. הוא מתפרנס מנגינה בגיטרה ושירה ודרכו חוצה שוב ושוב את דרכם של המטיילים הצעירים עד שהוא מצרף את עצמו לקבוצתם. בעוד קלואי, האנה ומייסון מתלהבים ממנו, בלייק מתעלם מג'וני ועושה כל שביכולתו להתנער ממנו. נוכחותו גורמת לקונפליקטים ואי הסכמה, והידידות רבת השנים בין הארבעה נעשית מתוחה.הם מתחילים לבחון מחדש את מערכות היחסים ביניהם, והם מוצאים את עצמם  מתקוטטים כאשר סודות עולים על פני השטח ומאיימים לערער את הקשר ביניהם.

 

מלבד הקסם והכריזמה המדהימים שלו, היה קשה להאמין שג'וני באמת  עשה את כל מה שהוא אומר שעשה. בגיל תשע עשרה, הוא היה בכל מקום, עשה הכל, יודע הכל, חווה הכל. הוא טייל בכל אירופה, הוא התקבל לכמה בתי ספר יוקרתיים מאוד, אבל הודח מהם. הייתה לו להקה והוא הופיע בארצות הברית. הוא היה שחקן רחוב ומדריך טיולים. אבל קלואי, לא רואה את הצדדים השליליים בג'וני ולא מבינה את ההרס שטיפוס כמוהו משאיר אחריו. היא מתאהבת בו בטירוף וחווה את הריגוש והייסורים של אהבה ראשונה, ואת גילוי המיניות שלה.

ג'וני הוא צרות, ולעומתו בלייק הוא החבר שתמיד אפשר לסמוך עליו. הוא אדיב ואחראי. בעיני הוא הגיבור האמיתי של הספר . הוא היחיד מביניהם שרואה את ג'וני האמיתי. ואהבתו של בלייק ותבונתו הם שנותנים עומק לסיפור, כמו גם קלואי שמנסה למעשה להבין מי היא, מי האישה שהיא רוצה להיות ומי אהובה האמיתי, כשהיא בוחנת את מה שהתרחש סביבה ולידה לפני ואחרי רומן האהבה שלה.

 

פאולינה סימונס, הידועה בעיקר בזכות הטרילוגיה של "פרש הברונזה", לא מכזיבה ב"כוכב בודד". אפשר לומר שהיא במיטבה. עם תובנה מעמיקה של נפש האדם והבנת הרגשות הסוערים של שנות העשרה, היא בונה לאט לאט את דמותו של כל אחד מהחברים, שכבה אחר שכבה, ומעניקה לכל אחד מהם את הקול הייחודי שלו. אהבתי איך היא מציגה נקודות מבט שונות לסיטואציות שבהן מתמודדים הצעירים במהלך המסע, ואיך כל אחד מהם רואה את אותו אירוע בעיניים אחרות. היא שוזרת את ההיסטוריה בעלילה,היא בוראת דמויות עגולות ומתארת ברגישות את חרדתם הקיומית. יש לה כישרון להפוך את התפל ליפה, ומעל הכל היא גורמת לקורא לחיות את סיפורי האהבה שעליהם היא כותבת עד שהוא מייחל שהלוואי והיה חווה אותם בעצמו, וכמו בספריה הקודמים גם ב"כוכב בודד" היא מתארת מערכת יחסים מרגשת בין קלואי וג'וני .

יש כאלה שיחשבו שהסיפור ארוך ומפורט מדי. ההתחלה די איטית אך מבלי להרגיש שוקעים בעלילה שתופסת תאוצה. סיימונס לוקחת את הזמן ופורשת את הדברים בפירוט: התפתחות הדמויות, ההיסטוריה, הדינמיקה המשפחתית, פירוט החיים היומיומיים של העיר הקטנה, ומערכות היחסים הרומנטיות. היא לא ממהרת לשום מקום והדרך שבה היא עושה את זה הופכת את הספר גם אם הוא ארוך לספר טוב. ובדיוק כמו ב"פרש הברונזה", הפכתי את הדף האחרון, ונשארתי בלי אויר, כשהעצב מתגנב ללבי. אין לי אפילו מילים לתאר את זה. אף אחד לא כותב אהבה כמוה. היא לא רק כותבת את זה, היא יוצרת אהבה כל כך חזקה שזה גורם לך להרגיש שהיא המציאה את המילה אהבה.

כל כך הרבה שנים הספר המתין לי על המדף, ומשום מה הוא נדחק שוב ושוב לתחתית הערימה. אני חייבת להודות ש"כוכב בודד" לא היה הספר שחשבתי שהוא עומד להיות. הוא היה הרבה הרבה יותר. הוא כולל דמויות צעירות אבל הוא ממש לא רק לצעירים. הוא עמוס בעובדות היסטוריות אבל הוא לא רק רומן היסטורי. הוא מלא במידע על טיולים אבל הוא הרבה יותר מסתם ספר טיולים. יש בו אהבה אבל הוא הרבה יותר מסיפור אהבה. זהו סיפור של חברות, של התבגרות, של מורשת של דורות קודמים שעדיין נוגעת בחיינו. אין הרבה ספרים שמסוגלים לעורר תגובה רגשית כה עמוקה וחרטה כזאת עד הדף האחרון.

מה שמתחיל כטיול חלומי לארבעה חברים לאחר סיום התיכון הופך למשהו שאף אחד מהם לא היה מוכן אליו והוא משנה את חייהם לנצח.

 

אהבתי לגמרי את הספר הזה והסקירה שלי לעולם לא תוכל לעשות איתו צדק.

 

ממליצה מאד!

בית קפה ליד הים – ג'ני קולגן

בית קפה ליד הים – ג'ני קולגן

תרגום: ניצן לפידות

הוצאת הכורסא, מודן

מרץ 2021. 416 עמודים

פלורה מקנזי בת ה- 26 נולדה וגדלה באי מיור היפה,  האי הצפוני ביותר מול חופי סקוטלנד. לפני שלש שנים, נמלטה פלורה מהאי, השאירה מאחור את שלושת אחיה, את אביה ואת המשק החקלאי שפרנס אותם, וחיפשה את החיים שהיא (ואמה) האמינו שהיא צריכה לחיות. היא עברה ללונדון כדי להגשים את חלומה להיות עורכת דין.

שלוש שנים אחר כך, היא עובדת כעוזרת משפטית במשרד עורכי דין יוקרתי שלא ממש מרגיש בקיומה, מאוהבת בסתר בבוס שלה, ג'ואל, שהוא בהחלט מחוץ לליגה שלה, וגם הוא לא מבחין בקיומה. החיים בעיר הגדולה הם הכל חוץ ממושלמים. היא "טוחנת" שעות בעבודה, בדירה שהיא שוכרת השותפים מתחלפים ללא הרף, וההסתגלות למזג האויר, לצפיפיות ולרעש שבעיר לא קלים לה.

 

קולטון, גבר אמריקאי עשיר כקורח, הוא לקוח של המשרד שרוצה להקים אתר נופש יוקרתי באי מיור וזקוק לייצוג משפטי ועזרה כדי להילחם בתוכנית מקומית לבניית טורבינות רוח, ופלורה שמגיעה ממיור, מתבקשת לחזור אל האי ולעזור בפתרון הבעיה.

אלא שקולטון לא יודע שהאנשים במיור "לא אוהבים" את פלורה, ושפלורה לא הייתה בבית מאז שאמה נפטרה. הוא לא יודע שכולם מכירים אותה כל חייה, ואיש לא ייתן לה לשכוח את העבר. בעוד שבלונדון המוארת וההומה היא יכולה להיות אנונימית, שאפתנית ומאוהבת ללא תקנה בבוס שלה, במיור יבחנו אותה בזכוכית מגדלת, והדבר האחרון שהיא רוצה הוא למצוא את עצמה שם. אבל אין לה ברירה. כדי לשמור על עבודתה, היא נאלצת לבלוע את גאוותה ולחזור הביתה. והחזרה הביתה אינה פשוטה. הכל בדיוק כמו שהיה. אמה עדיין מתה. אביה ואחיה עדיין לא מצליחים להתמודד עם זה. החווה והבית הדרדרו,  אנשי העיר עדיין שופטים אותה, זכרונות העבר מתעוררים, געגועיה לאמה, יחסיה עם אחיה שכועסים שנטשה אותם מאחור, ואביה שהזדקן, מקשים עליה. היא מגלה שתושבי מיור ממש לא אוהבים את הבחור האמריקאי החדש שאפילו לא מנסה להשתלב במיור,  לא קונה את מה שהוא זקוק לו מספקים מקומיים אלא מקבל את הכל במשלוחים ממרחקים, ולא משלב את תושבי המקום ככוח עבודה בעסקיו ובכך דואג לפרנסתם.

 

כדי שלפלורה יהיה סיכוי להצליח במשימה שהוטלה עליה היא צריכה לגרום למהפך בדעת הקהל. לשם כך עליה להתחבר מחדש למשפחתה ולאנשי העיר, להתעמת עם שדים מהעבר ולהשלים עם צערה על מות אמה. היא גם צריכה לקיים אינטראקציה עם אחיה הגדולים והרועשים ועם אביה השותק, שכול אחד מהם מתאבל בדרכו שלו על אובדן האם והרעיה. ספר המתכונים שמצאה, הכתוב בכתב ידה של אמה, מספק לה מוצא. היא מתחילה לבשל ולאפות. בהתחלה לבני הבית, בהמשך היא פותחת בית קפה בבית הורוד שעמד נטוש, פצעי העבר מתחילים להגליד ותושבי האי שזוכרים את המאפים הנהדרים של אמה, מגיעים אליו ונפתחים אליה.

 

ג'ואל מתגלה כעורך דין חכם בעל אישיות קרה ומרוחקת. הוא מבלה עם בלונדיניות צעירות שאף פעם לא אוכלות, הוא מבלה איתן לילה אחד בלבד  ומשאיר אחריו שובל של לבבות שבורים או נשים מייללות. סיפור הרקע שלו מתברר די מאוחר בספר מה שמסביר מהן הסיבות לכך שהוא כמו שהוא. הוא מגיע אל האי מספר פעמים כדי לבדוק את התקדמות התיק המשפטי, מגלה את יופיו של הטבע באי ומגלה את פלורה...

האם פלורה תוכל להשלים עם עברה ולגרום לתושבים המקומיים לסלוח לה על עזיבתה?

האם פלורה תמצא אהבה באי?

האם קולטון יזכה בתמיכת תושבי האי?

 

 

תיאורי האי מקסימים. מוטבע בהם קסם בראשית. הרוחות הפראיות, השמש ששוקעת לעתים נדירות בקיץ, מיתוסים ואגדות, שמנת וחמאה שמגיעות מפרות ממשיות בחווה מקומית, הים, השמיים, החוף. כל אלה שוו את לבי. האי מיור נשמע כמו עולם אחר שהייתי מוכנה לבקר בו כדי לראות את האיים היפים שג'ני קולגן כותבת עליהם באהבה כל כך גדולה.

הדמויות ומורכבות החברויות מחממי לב בכנות ובאמינות שלהם. כולם תמיד נמצאים אחד בשביל השני, ודמותה הרצינית והכבויה של פלורה מהמשרד בלונדון עוברת מהפך משמעותי, כשהיא עומדת בפני החלטות, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית. אבל קשה לומר שהספר עסק ברומנטיקה, כי היחסים בין ג'ואל לפלורה הרגישו מאולצים. אפילו קולטון ופינטן היו מרגשים יותר שלא לדבר על הכלבים...

הספר עסק בעיקר בדינמיקה שבין פלורה ובני משפחתה וחבריה הקרובים , בין פלורה ותושבי האי. הוא בודק את יחסה של פלורה אל משמעות "הבית" האמיתי והיכן באמת אתה זוכה להגשים את עצמך. למרות שעל פניו זהו ספר קליל, הסופרת מתחבטת במהלכו בכמה נושאים רציניים. יש בו בעיות משפחתיות, בעיות קבלה, ובעיות של אהבה ומיגדר והכל מתקשר למוטיב אחד שיגרום לדמויות ללמוד להיות מי שהן אמורות להיות ולא מי שאחרים רוצים שהן תהיינה.

בשורה התחתונה "בית קפה ליד הים" הוא ספר  קליל, חביב, שגרם לי להרגיש כאילו אני נמצאת בחופשה על אי סקוטי קסום ומרהיב שקשה לעזוב אותו. למרות שהעלילה צפויה, לא יכולתי שלא ליהנות ממנו. ג'ני קולגן יודעת את הדרך אל לב הקורא, וכשמתכוני האוכל הנפלא שהיא מתארת מובאים בסוף הספר, כך שגם הקוראים יכולים לנסות אותם, לא צריך יותר מזה. יחד עם זאת לא יכולתי להתעלם מהתחושה שליוותה אותי כאילו אני קוראת את אותה נוסחה/עותק של עותק של עותק של ספר. הייתי בהחלט שמחה למשהו שלא מרגיש בדיוק כמו הספר הקודם.

לילה אחד באוגוסט - ויקטוריה היסלופ

 לילה אחד באוגוסט – ויקטוריה היסלופ

תרגום: שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות ספרים

אוגוסט 2021 . 248 עמודים

"לילה אחד באוגוסט" הוא ההמשך לספר המפורסם והאהוב עלי ביותר מבין ספריה של ויקטוריה היסלופ, "האי של סופיה"  וככזה הוא ממשיך את הסיפור על משפחת פטראקיס, ומתמקד בעיקר בסיפורה של אנה.

כמעט עשרים שנה לאחר מכן, ויקטוריה היסלופ חוזרת לפלאקה ולגיבוריה, שברור שמעולם לא הצליחו לעזוב אותה ולהשאיר אותה מאחור. שמועות על תרופה לצרעת מתפרסמות ומביאות תקווה למשפחות החולים ומפחידות עד אימה אחרים. אנה חוששת שאחותה תחזור ותמשיך את מערכת היחסים שלה עם מנוליס שהפך לאהובה. גם מנוליס מודאג מחזרתה של מרייה. לאחר זמן כה רב בנפרד ממנה הוא מרגיש שאינו מכיר אותה ודואג שמא היא תצפה לכך שהוא יכבד את אירוסיהם. העניינים מסובכים עוד יותר בגלל אהבתו העמוקה לאחותה, אנה, והרומן ביניהם על אף שהיא נשואה, ואמא לסופיה.

הלילה של ה - 25 באוגוסט אמור היה להיות חגיגה אך הוא הפך  לטרגדיה והחיים עבור המעורבים, לעולם לא יהיו שוב אותו דבר. הלילה, שאמור היה לשנות את חייהם של בני שתי משפחות, הוא הלילה בו  ספינלונגה סגרה את שעריה והמצורעים לשעבר, בריאים וחופשיים כעת, חזרו למה שאפשר לקרוא חיים נורמליים, וחגגו את האירוע המשמח. אבל, הלילה הזה הפך להיות עד לטרגדיה שתפצל שתי משפחות זו מזו. הזמן עוצר מלכת כאשר שתי יריות נשמעות, ואנה, מתה מאקדחו של בעלה, שלא יכול היה לסבול את בגידתה ואהבתה לגבר אחר.

למעשה, מותה של אנה לא היה הסוף, אלא התחלה חדשה, עבור מי שנשאר מאחור, וכפי שמתברר, זו לא הייתה התחלה קלה, כי כל אחד מהנשארים נאלץ להילחם בשדים שלו, וללמוד לחיות איתם. כל אחד מהם מנסה שוב לעמוד על הרגליים ולבנות את חייו החדשים ובדיוק במסע הזה, של מרייה, אנדריאס, מנוליס, ושל כל אלה שהסתבכו בקרוסלה המוכתמת בדם, עוסק הספר הזה.

 

חשבתי לתומי שהספר יתייחס לחייהם של תושבי ספינלונגה לאחר עזיבתם את אי המצורעים, אבל זה לא קרה. קיוויתי לקרוא עוד על האופן שבו הופעת התרופה וסגירת המושבה השפיעו על פלאקה, על הנרפאים ועל הקהילה. פרט למספר אזכורים, הנושא כמעט ולא עולה, ובוודאי שאינו מרכיב מרכזי  בסיפור. חשבתי שמריה, שחזרה מהאי, כניצולה של צרעת, תהיה הדמות הראשית שתספר לנו את סיפורה, אבל זה בקושי מוזכר, ולמעשה, הספר מתמקד בעיקר בחייהם של מנוליס, מרייה ואנדריאס. מה שהכי הפריע לי זה הניסיון של המחברת להציג את מנוליס כאחד מקורבנות הלילה הגורלי ההוא, כאשר למעשה הוא עצמו אחראי לתוצאה זו.

דמותה של אנה היא הדמות המעוגלת ביותר ברומן. אנחנו מגלים את הכוונות והמניעים שלה יותר מכל האחרים, וחבל שהיא לא נשארה זמן רב יותר בסיפור. רבות מהדמויות האחרות היו לטעמי די חד מימדיות. יש הרבה דמויות בסיפור הזה, שמופיעות ונעלמות ומופיעות אחר כך שוב, ולעיתים זה היה מבלבל כי לא ידעתי מי הדמות ומה הקשר שלה.                      

ויקטוריה היסלופ מתארת את צדדיה היפים של יוון, המסורת, המנהגים וערכי משפחה, אבל אם לומר את האמת, לא הרגשתי שהספר הזה מוסיף הרבה לספר הראשון . התחושה במהלך הקריאה היתה כמו קריאה של תיעוד אירועים שקרו ביוון לאורך פרק זמן, (כ"שנה לאחר מכן ... ") או כמו אוסף סיפורים קצרים על יוון ואנשיה שמשולבים באופן אקראי. כל אלה לא גרמו לי להרגיש חיבור לדמויות, והעלילה הרגישה מאולצת.

זהו אינו רומן על צרעת, וככזה הוא אכן מאבד חלק מהקסם של קודמו. ההמלצה שלי לקוראים היא שאם עבר זמן רב מאז שקראתם את "האי של סופיה", כדאי לקרוא אותו שוב לפני שתקראו את ספר ההמשך. אני חושבת שרק כך תרגישו קרובים לדמויות, כשסיפור הרקע של רובם יהיה כבר מוכר.

אולי אני מחמירה בסקירה שלי. הציפיות שלי היו גבוהות ואני מרגישה מאוכזבת שהספר הזה לא סיפק אותן. עם זאת, אני מתארת לעצמי , שאלה שקראו ואהבו את הרומנים הקודמים של היסלופ יהיו להם אותן ציפיות לסיפור עמוק, עשיר בהיסטוריה ומעורר השראה.  בעיני, הספר הזה רחוק מאותה הליגה.

 

לשיקולכם.ן