לסיפור שלי יש חבר - חלי לוי אלדר
מאיירת יונת קציר
הוצא' אוריון. 2019
פַּעַם, מִזְּמַן, הָיִיתִי קָטָן.
כשֶמִּישֶהוּ הָיָה חוֹטֵף לִי מִשְׂחָק
מֵהַיָּד,
הָיִיתִי כּוֹעֵס וְיוֹשֵב בַּצַד.
אִם חָבֵר בְּלִי כַּוָנָה, צַעֲצוּעַ שֶׁלִּי
הָיָה שׁוֹבֵר,
הָיִיתִי מִתְרַגֵּז וְאוֹמֵר:
אֲנִי לֹא חָבֵר
בחיי הילדים
קורים דברים נעימים וגם לא נעימים. לפעמים נחמד להם ונחמדים אליהם אבל יש פעמים
שבהם הם נעלבים או כועסים והדרך שלהם
להביע את האכזבה היא על ידי אמירה כזו או אחרת שפוגעת באחרים.
לַסִּפּוּר
שֶׁלִּי יֵשׁ חָבֵר מציג
מין ארגז כלים שיש בו מוסר השכל , שעוזר
לילדים להבין עד כמה נחוצה חברות.
באמצעות שרשרת
של ארועים שעוברים על גיבור הסיפור ותוצאתם, הוא עובר תהליך שינוי מאתגר לילד
בגילו, שבאמצעותו הוא לומד להבין כמה חשובה החברות, על מה לוותר ואיך להתגבר כדי
להשיג אותה בחזרה.
הסיפור זורם,
מסקרן ומענין, מדבר לילדים בגובה העיניים, מנקודת מבטו של ילד. האיורים הנפלאים של יונת קציר מצליחים
להעביר את התוכן
המסופר ומושכים את הילדים ומאפשרים להם להזדהות עם הנושא.
בחריזה עדינה
מעלה הסופרת נושאים מחיי היומיום שקשורים בחברות ובשיתוף שהילדים נתקלים בהם בגן,
בגינת השעשועים ,בבית - בין האחים או עם אמא . כמו, לחלוק עם חברים בגן את הצבעים
כדי שכולם יוכלו לצייר, לוותר על צעצוע גם אם חבר חטף מהיד, לא לכעוס על האח שאכל
את כל הגבינה האהובה או על אמא שכבר עייפה ולא מוכנה להקריא סיפור נוסף. ומאחר
וגיבור הסיפור לא מפנים בהתחלה את ענין החברות,ונראה שהוא גם די מפונק ונעלב מכל "עוולה"
שנדמה לו שעושים לו הוא ישר צועק בכעס ואומר: "אֲנִי
לֹא חָבֵר"!
עד שמגיע הרגע בו החברים מתנהגים אליו בדיוק אותו
הדבר, אומרים לו את המילים הפוגעות שהוא נהג לומר, והוא נשאר בלי חברים ומרגיש פתאום שממש לא נעים
לו.
מתוך המצוקה הזו הוא מתחיל לחשוב חשיבה חיובית.
הוא מלמד את הלב סבלנות וסובלנות. לחלוק, לוותר, לא להתרגז, להתאפק, לסלוח ,להתחשב
ולשתף פעולה.
וכך מתגלה לנו בסופו של דבר ילד נבון ורגיש
שמצליח להתגבר על קושי מסוים .שלומד ש ``ברוגז ברוגז לעולם, שולם שולם
אף פעם!`` שכולנו מכירים כמשפט מפתח בילדות, לא מוביל לשום מקום ,שצריך לשים את
האגו בצד, ושצריך לחיות בשלום עם כולם ,כי הלבד כואב, ועצוב ופוגע ואין
להשוותו לאושר שחברות מעניקה, וכמובן שאין כמו כשיש חברים.
מתאים לגילאי 3-5.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה