סיפור זמני -רות ל' אוזקי

סיפור זמני -רות ל' אוזקי

תרגום: יעל סלע

הוצאת עם עובד

2014. 576 עמ'

על אי השייך לקולומביה הבריטית, רות, סופרת יפנית-אמריקאית מנסה לכתוב ספר זיכרונות על מותה האטי של אמה מאלצהיימר, אך היא סובלת ממחסום כתיבה. היא עברה ממנהטן לחיות באי עם בעלה אוליבר והחתול שלו, אי קטן שמשמש בית למערכות אקולוגיות משגשגות, ויש בו יותר חי וצומח מאנשים. היא הביאה לאי גם את אמה האלמנה.

בוקר אחד רות מטיילת בחוף ומוצאת שקית אטומה שנשטפה אל החוף ובתוכה תיק אדום של "הלו קיטי". התיק מכיל את יומנה של נאו, נערה יפנית־אמריקאית מתבגרת בת 16, כרוך בכריכה הקשה של ספרו של פרוסט "בחיפוש אחר הזמן האבוד", שעון עתיק ושני צרורות מכתבים, האחד יפני והשני צרפתי.

רות מתחילה לקרוא את היומן ומחליטה לקצוב את זמן הקריאה בו. היא לא קוראת מהר יותר ממה שנאו כותבת,  ומקדישה את זמנה לחיפוש באינטרנט אחר רמזים לזהותה של הנערה בתקווה שהיא בחיים. רות לומדת שהסיפור של נאו התרחש בעבר, אך נאו, כשמה, הופכת להיות ההווה של רות. תוך כדי חקירתה היא מגלה סודות שאפילו נאו לא ידעה על משפחתה.

היומן הוא מעין אוסף של סיפורים בהם נאו מדברת על חייה ועל האנשים בחייה: הוא נפתח בהצהרת התאבדות של נאו, שמספרת על השנים האחרונות בטוקיו שלא היו קלות עבורה. היא הייתה קורבן לבריונות קיצונית ולעינויים פסיכולוגיים בידי חברותיה לכיתה, ומחשבות אובדניות מלוות אותה אבל יש לה מלאך שומר בדמות סבתא רבא שלה,האדם היחיד שהיא מרגישה קשורה אליו, הנזירה הבודהיסטית ג'יקו, בת 104 נזירת זן חכמה בעלת נקודת מבט נצחית. תיעוד חייה של סבתה הופך למשימתה, למוצא הרגשי שלה, לדרך שלה להתמודד עם הבריונות בבית הספר, ועם כל מה שעובר עליה.

יש גם מכתבים בצרפתית של דודה הגדול הארוקי מספר 1, שהיה טייס קמיקזה במלחמת העולם השנייה, ואביה הארוקי מספר 2, איש הייטק מדוכא שבעקבות הקריסה הכלכלית בארה"ב נאלץ לחזור עם משפחתו ליפן. הוא לא מצליח להשתלב בעבודה ורק מבקש להתאבד.

"סיפור זמני" כתוב במתכונת שמזכירה סיפור בתוך סיפור.  יש את הסיפור העכשווי שהוא סיפורה של רות שקוראת את יומניה של נאו, מנסה להבין מאין הגיע התיק האדום, איך הוא  הגיע לקנדה, האם נאו ושאר הדמויות ביומנים עדיין חיים, או שמא מתו בצונאמי היפני  ב 2011, ויש את סיפורה של נאו, שהוא למעשה הציר המרכזי.

פרקי היומן מתוארים בפרקים מתחלפים לצד הפרשנויות של רות כעשור לאחר מכן. כאשר רות קוראת את היומן ומחפשת נואשות אחר נאו, אנו לומדים גם על חייה ומגלים שיש חפיפה בין החיים של שתיהן: שתיהן יפניות-אמריקניות, שתיהן הועברו לחיות במקום ותרבות שלא שלהן, לשתיהן קשרים חזקים עם אמא/סבתא נערצת, לשתיהן תחושה קשה הנוגעת לכתיבתן, ויש עוד.

ברבע האחרון הספר מקבל תפנית מיסטית, והיומן הרגיל לכאורה של נאו מתברר כלא כל כך רגיל. אוזקי מדברת על רעיון הזמן, נותנת לעבר ולהווה להתנגש, ומטשטשת את הגבולות בין מציאות לאשליה. 

היה קשה להבין...

"סיפור זמני" הוא רומן אינטליגנטי, המדבר על מגוון נושאים החל מאקולוגיה, גיאולוגיה, מטאורולוגיה, ביולוגיה ימית ומכניקת הקוונטים לצד נושאים כמו תרבות יפנית, התאבדות, אמונות טפלות, רוחות רפאים והעל-טבעי. זן, בודהיזם, אקזיסטנציאליזם. מזרח מול מערב, חיפוש אחר בית ושורשים, משמעות של זמן, וחיפוש אחר שלום וקבלה.

סיפור שדורש סבלנות וזמן. 

אוזקי מבקשת להאט בקריאתו, כמו שרות עושה עם יומנה של נאו. זהו סיפור עם ניואנסים שנחשפים אט אט, כמו יומנה של נאו והמכתבים הישנים שתרגמה רות. גם היא נחשפת למשמעותם באטיות. אוזקי משלבת את השלווה בחייה המבודדים והפשוטים של רות באי עם הכאוס של טוקיו של נאו ומוסיפה את האי הנתון לכאוס של איתני הטבע.

הסיפור מדבר על כך  שהעבר לעולם לא נשכח, בין אם מדובר במכתבים או ביומנים, או רגע שנלכד באינטרנט שלעולם לא ניתן למחוק אותו. ההווה הוא הדורש את תשומת ליבנו הגדולה ביותר, שכן ההווה הופך לעבר.

נאו גרמה לי לרצות לדעת מה עלה בגורל הנערה הזו שבני גילה מציקים לה כל כך ללא רחמים.  היא גם בהחלט הרגיזה אותי לפעמים. אך זה לא ישנה את העובדה שהיא וסבתה יהיו הדבר הראשון שאזכור בכל פעם שמישהו יזכיר את הספר הזה.

נהנתי מאוד מהספר, אבל אני לא יכולה לומר שאהבתי אותו. יש כל כך הרבה דברים שלא הבנתי לגמרי, בעיקר כל מה שקשור למושג הזמן, כשהוא מתייחס לפיזיקה, זן, קוונטים ויקומים מקבילים. למרות שהצלחתי להבין את הרעיון הכללי, אני עדיין מרגישה שיש רובד שלם של משמעות שלא הצלחתי לקלוט.

יש אין סוף הערות שוליים, שממש לא אהבתי.  הן הפריעו למהלך הקריאה הרציף. חלק מהן היו מידע נוסף, אך רבים היו תרגום של ביטויים יפניים. אני מתארת לעצמי שהסופרת  עשתה זאת למען האותנטיות, אבל הייתי מעדיפה תרגום שלהם, בגוף הסיפור, במקום לעצור את הקריאה כל פעם. בעיני הם היו הפרעות מסיחות דעת.

"סיפור זמני" הוא ספר לא קל. לא קל לקריאה ולא קל להבנה.

אי אפשר להסתפק בקריאה אחת של הספר וכדי להבינו נדרשת קריאה שניה ואולי אפילו שלישית. אבל אין ספק שהוא ספר חכם, מיוחד ומומלץ מאד!