צערו העתיק של הירח - נעמה דעי

צערו העתיק של הירח - נעמה דעי

הוצא' עם עובד . אפריל 2019

עותק דיגיטלי . אתר אינדיבוק

איזה ספר!

אף מילה שאכתוב לא תצליח לתאר את עוצמת חוית הקריאה שמתקבלת בקריאת "צערו העתיק של הירח".

עלילת הספר מתרחשת על רקע התנחלות, בין "הבתים עם הגגות האדומים, כולם בתבנית אחת", ומתארת תקופה של שנה אחת.

אריאל קהן, בנו בן ה -15 של הרב שלום קהן, יוצא בליל שבת חורפי לחפש את יותם, בן דודתו שנעלם. כשהוא מוצא אותו זרוק לצידי הכביש וללא הכרה, נדמה לו שיותם מת. לאחר נסיונות כושלים להשיב את יותם להכרה, הוא לוקח את אופנועו של יותם ורוכב עליו כדי להזעיק עזרה,ללא רשיון נהיגה, וללא ידע בנהיגה בכלי העוצמתי. הוא מחליק על הכביש הרטוב, נפצע קשה מאד, פציעה שבעקבותיה הוא מאבד את יכולת הדיבור. הוא עובר תהליך שיקום, מצליח להתגבר על הפגיעה הפיזית, אך לא מצליח לדבר, פרט למילמול לא ברור, למרות שהוא מבין הכל. עוצמת הפגיעה מועצמת לנוכח העובדה שאריאל היה ילד נבון מאד, ילד של מילים, בעל חשיבה עצמאית ואיתנה, מקור אושר וגאווה להוריו ולסובבים אותו.

"איך קראה לו אבן גבירול קטן ואילו שירים היה ממציא לה כבר בגיל ארבע...וכשגדל למד להינות ממילים למשמש אותן בפיו, לשחק בהן....ילד של מילים הוא היה, עד שהגיע הלילה ההוא."

הספר מסופר מנקודת מבטם ובקולם של בני משפחה וחברים, שמתקשים להתמודד עם ניסיונות השיקום וההחלמה, שמרגישים אשמים, 

"שתמיד חשבו שאם כבר אז יהיה מהנופלים במלחמה האלה... אף אחד לא חשב שייפתח לו המוח בתאונת אופנוע, בטח לא בגיל חמש עשרה, בטח לא בשבת" .

כל פרק מציג את  האירועים מנקודת מבטה של אותה דמות, תוך מתן זוויות שונות ותובנות. לכל דמות שפה וסגנון דיבור המתאימים לה והם אלה שמעניקים לסיפור תחושה אמיתית ואמינה לחלוטין. כל אחד מהם זעמו וטענותיו עמו .כל אחד מהם עם יסורי המצפון שלו. כל אחד מהם עם רגשות החמלה שבו.  וכל אחד מהם בדרכו מעיד על בית שהיה חם ומלא בשמחת חיים ואמונה למול השבר שמוליד האסון במשפחה. כל אחת מהדמויות מתמודדת עם נקודות החולשה שבה, עם החלום שלה ושברו, וכולם מתנהלים בצילו של האסון, שאריאל הוא החוט המקשר.

הספר אינו מתמקד רק בפן הדתי, או בהשקפת עולמם הפוליטית, כמשפחה דתית, שחיה בהתנחלות. יש כמובן תיאור של חיי המשפחה בתוך היישוב הדתי, אך עיקר ההתמקדות היא בצער המשפחה עצמה. אם יש הרהורים על אמונה,שאלה או התרסה או תהייה כלפי חלקו של הקדוש ברוך הוא במה שקרה, הם מופיעים בעיקר במחשבות, במאבק הפנימי שמתרחש בתוך כל אחת מהדמויות.

צער המשפחה כצערו העתיק של הירח נלקח מהאגדה על השמש והירח שמתוארת בתלמוד הבבלי בהם השמש והירח הבינו ששניהם לא יכולים למשול,ואחד צריך לוותר ולהתמעט,ומכאן שיאפילו עליו, ועקב כך הוא יקנא ויתעצב. הירח שנדרש לותר על אורו, מחבק בצערו את הלילה. הוא קבל עליו את הדין.

"על צער הלבנה דבר אבא,הלבנה שלא הבינה שאפשר לשני מלכים בכתר אחד, ולכן נהייתה ראי לאורה של החמה, לצל בהיר בלילות"

כך הפך האסון של אריאל להיות הליקוי של המשפחה, ליקוי שאי אפשר לתקנו אך כמו הירח שחי בצילה של השמש ,כולם נאלצים לקבל את הדין ולחיות בצילו של האסון, תוך הבנת "סוד עצבותו של המרחק בין הרצוי למצוי".

"צערו העתיק של הירח'"  הוא ספר שהדיבור בו מועט אך המחשבות תופסות מקום מכובד ונגלות לאט. כל אחת מהדמויות מספרת מזוית הראייה שלה, ומאירה באור חדש את הדמויות האחרות ואת עצמה, כך שהפרטים שמצטברים מספקים את כל המידע שאנחנו צריכים כדי לראות את התמונה הרחבה, את מלוא ההשפעה וההשלכות האפשריות. אין  מבט ביקורתי או שיפוטי, אלא הצצה למורכבויות של יחסים בין בני המשפחה וכל מי שמקורב אליהם, לחיי היום-יום שמשתנים בעקבות האירוע הגורלי,שהופך את עולמם על פיו. ברמה עמוקה יותר, האסון המיותר של אריאל,שכישרון ותקווה פיעמו בליבו ובליבם של הוריו עבורו, כמו גם תחושת המרירות שמשתלטת על חלק מהדמויות בספר מעבירים את החשיבות הרבה שצריך להעריך את הכאן והעכשיו ואת שבריריות החיים.

לא נפקד מקומה של אהבה בין צעירה חילונית לאיתמר, אחיו של אריאל. קשר שהתחיל בחברות נפלאה של אריאל ויותם לשי המיוחדת, שהפך לקשר אהבה עם איתמר, קשר שמתנהל לפי כל התכתיבים הדתיים. ומעל לכל מרחפים מעל ערכים של ערבות הדדית, חשיבות "הבית", תמיכה של בני המשפחה ותקווה ואמונה שמצב הדיבור של אריאל ישתפר לצד התסכול העמוק , היאוש הגדול של אריאל מקשיי התקשורת שלו ושברון ליבו.

"צערו העתיק של הירח'" שנכתב על ידי נעמה דעי הוא ספר ביכורים מקורי, שכתוב נפלא, נוגע ללב, על סיבה ותוצאה על אובדן ורגשות אשמה. בכישרון יוצא דופן היא נותנת לכל אחת מדמויותיה, בני משפחה וחברים שטלטלה גדולה משנה את חייהם, את קולה המיוחד ומכניסה את הקורא לתוך עולמן החרד, הכאוב, המתייסר, הזועם, המבקש נחמה.

כל כך רציתי שלא יגמר. כל כך רציתי שימשך עוד ועוד...

לכל מי שעדיין לא קרא את הספר המופלא הזה אני אומרת: מהרו לקרוא!

 ממליצה מאד!

דלת מול דלת - הדס ליבוביץ

דלת מול דלת - הדס ליבוביץ

ידיעות ספרים . יולי 2018 . 216 עמ'

שתי נשים ישראליות, באמצע מרוץ החיים, שחשבו שהן יודעות הכול אבל גילו שהחיים עדיין מסוגלים להפתיע.

 הספר "דלת מול דלת" עוסק בנושא טעון - הריון והורות, והאופן בו הם משנים באחת את חייהן של נשים. 

אוסי ורלי, מתגוררות דלת מול דלת באותו בנין מגורים,בפרבר תל אביבי. הן מכירות אך אין ביניהן שום קרבה. כל אחת מתבוננת בשניה מרחוק ובוחנת את חייה ואת מצבה ביחס לאחרת. רלי מאד רוצה להיות במקום שאוסי נמצאת בו , ואוסי מפחדת להפוך לרלי שיושבת בבית ומטגנת שניצלים בטרנינג.

אוסי נשואה לאיתן, איש הייטק שנכבש בקסמי ריצת מרתון ומרבה בנסיעות עבודה לחו"ל. היא  בת 30, בחורה סופר פדנטית, אשת קריירה מצליחה, מנהלת תקשורת שיווקית בתחום ההפקות+ רכב מהעבודה, אם לעידו בן השנה וחצי, בהריון שני לא מתוכנן, חיה בדירה משופצת ומעוצבת, לובשת חליפות ועסוקה עד שלא נותר לה כוח לאינטימיות זוגית. היא מפוטרת מעבודתה בחודש השביעי להריונה ומרגישה שעולמה חרב עליה. בין היתר בגלל שהעבודה היא המהות שלה ובלעדיה היא כמו בלון שהוציאו ממנו את האויר (ואיך יראו חייה מעכשיו), וגם בגלל תקשורת לקויה עם בעלה שבדיוק טס לסין במסגרת העבודה, שלא מבין מה עובר עליה ודי חושש מה יקרה לחייו בעקבות התרחבות המשפחה, וגם בגלל שהיא מתחילה להטיל ספק ביכולתה להיות אם לשני ילדים ולשלב בכך קרירה. ראוי לציין  שאיתן הוא בעל תומך ונוכח בחיי המשפחה,כשהוא בארץ ותמיד מסייע לאוסי בשעת משבר.

רלי בת 40, היא אם לארבעה ילדים וכלבה. בת מתבגרת בת 12 עם מצבי רוח, שמתביישת באמא שלה ובאחיה, שני בנים שמתכסחים כל הזמן ,אחד מהם עם הפרעת קשב שבעטיה היא נקראת לבי"ס לעיתים קרובות לשיחות עם היועצת החינוכית, וילד לא מתוכנן בן שנתיים. בעלה, עופר, אל"מ קרבי בשירות קבע נעדר כל השבוע מהבית. היא עזבה עבודה והתמסרה לגידול ילדיה ומתפקדת כהורה יחידני בכל מה שקשור בהם ובבית, כמעט ללא עזרה. בלגניסטית "עם תעודות" לבושה בטרנינג, נואשת ומותשת, שכלום לא מסתדר ביומיום שלה,מנסה ללא הצלחה להשליט סדר בבלגן שבבית ובחייה, וכל מה שקורה בפועל הוא שהיא "מכבה שריפות" סידרתית.

כל מה שהיא רוצה זה רק שקט ,מרפסת שמש כמקום מפלט ולהסתדר במקום עבודה.

רלי פוגשת את אוסי ביום שפוטרה מהעבודה, כשהיא בתחתית מבחינה רגשית ופיסית. כשאוסי מאבדת שליטה ופורצת בבכי, רלי מעודדת אותה ונותנת לה כתף. מכאן ואילך מתפתח קשר בין השתיים, כשרלי עפ"ר היא היוזמת שלו.

באחד הבקרים עומד מול חלונה של רלי שי סלע, בחור שרמנטי ,נדלניסט חלקלק,פלרטטן, שמבטיח להגשים לה את חלום מרפסת השמש שלה, במסגרת פרוייקט תמ”א. היא חשבה שאי אפשר להפתיע אותה, אבל כמה הפתעות מצפות לה...

רלי ואוסי הן דמויות אנושיות ומעוררות הזדהות.

על אף השוני ביניהן, רגעי המשבר והקושי בחייהן גורמים להן להסתייע זו בזו ולהעמיק את ההיכרות ביניהן. יחסי השכנות, מאפשרים לשתי הנשים להציץ זו אל חייה של זו, ולבחון את חייהן בהשוואה לאלו של האחרת, לחפש פתרונות למצב בו הן נמצאות ולמצוא את שביל הזהב עבור כל אחת מהן.

"דלת מול דלת" הוא סיפור כייפי שזורם בקלילות ובאופן טבעי.  יש בו הרבה רגעי עצב ואמת שקשורים בקושי לשלב גידול ילדים,חיי משפחה ובית ,עם קריירה מוצלחת ותובענית, לצד תחזוקה של זוגיות, עם העליות והמורדות שבחיי היום יום. הישיבות בשעות לא שעות, הפקקים בדרך אל ומהעבודה, הלחץ להספיק להוציא את הילדים מהגן, ההיעדרות של בני הזוג במצבי לחץ לצד התמיכה של בני הזוג כשהם נוכחים, והצורך בעזרה הדדית של הנשים המתזזות בין כל המטלות היומיומיות. המפגשים בגן השעשועים, הקיטורים, הרכילות, ההתמודדות עם מערכת החינוך מחוץ ועם בעיות חינוך וגבולות בבית, יוצרים גם מצבים משעשעים לצד הקושי, ומעל לכל החלום או הפנטזיה שכל אשה נושאת בליבה:

קצת שקט. קצת להיות לבד עם עצמך. גם אם רק לחמש דקות ...

אני אהבתי.  בהחלט שווה קריאה, ולכן ממליצה.

*** 

זהו ספרה הראשון למבוגרים של הדס ליבוביץ', נשואה ואמא לשלושה ילדים פלוס כלב, שמנסה גם היא, ללא הפסקה, לפצח את נוסחת החיים. מתגוררת בתל אביב, כתבה טור אישי על אמהוּת ועל ילדוּת ב"עכבר העיר" וכן פרסמה שלושה ספרי ילדים.

על חוט השערה-ליאונור דה רקונדו

על חוט השערה-ליאונור דה רקונדו

תרגום: דורית דליות

מודן, אריה ניר . ספטמבר 2019 . 198 עמ'

במגרש החנייה של סופרמרקט, בעיר קטנה בצרפת, אישה מנקה את האיפור מעל פניה, מסירה את הפאה, פושטת את שמלת המשי, מגלגלת את הגרבונים. כעבור זמן קצר לא ניתן לזהות בגבר הספורטיבי היושב במכונית את האישה שרקדה עד כלות הנשימה במועדון זנזיבר הסמוך.

לורן שב הביתה לאשתו סולנז’ ולילדיו, אל השגרה של חיי המשפחה שאותה בנה בעמל רב בעשרים השנים האחרונות. אך עד מהרה מתנפצת השלווה המדומה כאשר סולנז’ מוצאת שערה בלונדינית על הרצפה בחדר השינה.(כריכה אחורית)

המחברת נותנת קול לגיבור הספר,לורן,  אדם שהסתיר במשך כל חייו  את זהותו האמיתית, שטען תמיד שהוא מישהו שהוא לא, כי החברה כפתה את זה עליו. כפתה עליו לשחק בסתר עם נעלי העקב של אמו וללבוש את השמלות שלה, כי החברה חושבת שלשחק כדורגל כשאתה ילד זה חלק מהנורמליות. כי כל מה שחורג מהמאפיין הנורמטיבי הזה הוא דבר מטריד. הקורא מתוודע אל הצד העמוק והאינטימי, אל המצוקה העמוקה של חוסר האפשרות והזכות להיות עצמך בגלוי, אלא רק מחוץ לטווח הראייה, במקומות סגורים ובטוחים. בעוד חייו של לורן נראים מסודרים ונורמטיביים כלפי חוץ, מסתבר שהוא מתחפש מדי שבוע, וחי עם הפחד המתמיד שמישהו יפתיע אותו.

הספר מתאר את ההתמודדות והקשיים שעוברים על לורן והסובבים אותו. הנחישות של לורן, הבלבול של אשתו סולנג’, התגובות המנוגדות של הילדים,קלייר בת השלוש-עשרה, תומאס בן השש-עשרה, חוסר אמון העובדים-העמיתים, מול המציאות הזו שהם מתקשים לקלוט.  בעיקר,הקושי להכיר בעובדה שהם טעו במשך כל כך הרבה שנים ביחס לאדם שחולק אתם את חייו. הכיצד?

ומולם, הקושי של לורן להפוך לפתע לאחר בכל תחומי חייו, האישיים, החברתיים, המקצועיים.  הקושי לחיות עם אי ההבנה בעיני האחרים. ההתמודדות עם כל  מי שלא רוצה להתייחס לשינוי ברצינות, שרוצה שהוא יְוַתֵּר וישאר האיש שהוא תמיד היה.  אך לורן לא מוותר. הוא יודע שהוא עושה את הבחירה הנכונה, כי הוא מקשיב למה שגופו אומר לו. הוא סופג את  הלעג, העלבונות, האפליה. הוא מוכן  לוותר על נוחות החיים שלו, לראות את ילדיו דוחים אותו, להיות מפוטר. בסופו של דבר זו לא בחירה שהוא לוקח, זה צורך עמוק, חיוני.

ליאונור דה רונדו מספרת ספור מדויק, מרגש ומכבד על טרנסקסואליות ונותנת קול לכל מי שאינו יכול להיות הוא עצמו, שמאמין ומרגיש שנולד בגוף שאינו שלו. היא מצליחה להתייחס בדיוק רב לנושא המאד עדין הזה, שקשה להבין אותו כשלא חווים אותו. היא מצליחה להעביר מסרים חזקים במיוחד של תקווה, אומץ, החשיבות של להיות עצמך ולעשות הכל גם אם זה עשוי לגרום לאובדן כל מי ומה שיקר לך.

מגוון הדמויות ונקודות המבט השונות חשובים ובעלי ערך להבנת הסיפור. ההחלפה לסירוגין אצל אותה דמות שמדברת פעם בגוף ראשון ופעם בגוף שלישי מאפשרת להיכנס לתוך המחשבות של הדמות אך דורשת הסתגלות.

בעזרת אוצר מילים שנבחר היטב, בכתיבה פשוטה, משפטים ברורים ודיוק נוקב, היא מתארת את הבלבול, הרגשות, השאלות, המצוקה אך גם את הפחדים והאהבה. את המאבקים, הסבל, הבגידה ומשברי הזהות שמאחוריהם מסתתרת זעקה אמיתית אבל בעיקר האומץ והאושר להפוך סוף סוף להיות אתה עצמך.

“על חוט השערה” הוא רומן רגיש, עדין  וסובלני, שמתאר באופן אינטימי מסע להשלמה ולקבלה עצמית. הוא  מטיל אור על טרנסקסואליות, נושא שנחשב לעיתים קרובות לטאבו . הוא לא חף מטעויות, אך הוא ספר שחשוב לקרוא.  היה מרגש לקרוא את הספר ובעיקר, לראות את הכבוד העולה ממנו למגדר.

כשנגמרו לה המילים – חנה קלדרון

כשנגמרו לה המילים – חנה קלדרון

הוצאה חנה קלדרון

2019. 333 עמ'

הספר מתאר ברגישות ובגובה העיניים את הבדידות והתסכול של רות שכלואה בתוך גופה ללא יכולת לתקשר לאחר ארוע מוחי לצד התסכול שחווים ילדיה שנאלצים להתמודד עם אמם העקשנית, שמנווטת אותם מבלי להרפות כדי להשיג את רצונה.

רות, ד”ר לאמנות, מומחית לאמנות הרנסנס, קצה בחייה, שנתיים לאחר יום הולדתה ה-80 . מאשה פעלתנית, מרצה באוניברסיטה, בשלנית מעולה, אוהבת ספר ואומנות, היא הפכה לאשה שאינה מסוגלת לבטא אפילו מילה אחת ברורה ונסיונותיה לבטא את מה שעובר בראשה מביאים לה, ולסובבים אותה תסכול עמוק. היא  עברה שיקום לאחר הארוע, גופה חזר לתפקד, אבל יכולות הדיבור הכתיבה והקריאה אבדו והיא שהיתה אשה חזקה ודומיננטית מרגישה כאילו היא חיה בצינוק  ובוחרת לשים קץ לחייה.

הספר מתחיל בביקור של בנה אלון בחדרה בדיור המוגן לגיל הזהב ברעננה. הוא מגיע לחדרה ומוצא את אמו ישנה,שינה עמוקה על אף השעה המוקדמת. משהו בתנוחת גופה לא נראה לו, וחיפוש קצר בסביבתה מגלה שהיא בלעה כדורי שינה. מרגע זה ואילך נכנסים בני המשפחה לסחרחרה שלא נותנת להם מנוח.

נסיונה לשים קץ לחייה בכוחות עצמה נכשל. בדיור המוגן מסרבים להמשיך לשכן אותה במחלקה עצמאית. הם מוכנים לאשפז אותה במחלקה סיעודית שתהיה בהשגחה 24 שעות ביממה. האם מתנגדת והיא עוברת לביתו של בנה אלון. שלשת ילדיה וכלתה,גלי,מצליחים להוציא ממנה הבטחה שלא תנסה להמית את עצמה והם יעזרו לה וימצאו את המקום  שיאפשר לה לסיים את חייה בהמתת חסד, כפי שהיא רוצה. יחד עם זאת הם לא מבטלים את הנסיון לשכנע אותה לבחור בחיים.

כולם עוברים גיהנום רגשי ודילמות מתסכלות. המתת חסד אפשר לממש רק בשוויץ. ותוך כדי חיפוש באינטרנט צפים ועולים יחסיהם המורכבים של שלשת הילדים בינם לבין עצמם ובינם לבין אמם. המצוקות היומיומיות לצד העבר שרודף אינם נותנים מנוח. לכל אחד מהם קשה ההחלטה על הפרדה מאמא.

שוש,בתה הבכורה, שמערכות יחסיה עם גברים אינה יציבה במיוחד, והעסק שלה במשבר רציני, מחכה ללידת נכדה ראשונה. בנה, אלון, הוא עו”ד שהגיש מועמדות להיבחר כשופט, חי בחשש תמידי שאם תתגלה האמת על חלקו בעזרה להמתת אמו, יבולע לו מקצועית. גלי רעייתו של אלון, צלמת בעיתון “הארץ”  חיה במרוץ נגד הזמן, להביא ילד לעולם , כשהשעון הביולוגי מתקתק, והבן אמנון, ארכיטקט שחי בניו יורק, מכור לטיפה המרה,עסוק בפרויקט בנייה עבור נסיך סעודי ומתמודד עם מערכת יחסים כושלת עם בן זוגו  שנלחם במחלת הסרטן. אף אחד מהילדים אינו רוצה שרות תסיים את חייה. אף אחד אינו רוצה להיפרד ממנה. כולם מחפשים סימני חרטה אצלה, אבל היא איתנה בדעתה, לא מוותרת, ומערבלת את שיגרת חייהם.

“כשנגמרו לה המילים” הוא רומן משפחתי-פסיכולוגי עצוב. מדכא. קשה, אבל מלא אמיתות כנות על הזקנה, על החיים והתמודדות עם שאלות מוסריות. הילדים שנקרעים בין הרצון להשאיר את אמם האהובה עוד קצת איתם, למרות המגבלה התקשורתית לצד ההבנה שאמם מאסה בחייה, שאינה רוצה להיות למעמסה עליהם.

הסיפור מסופר בשני קולות. מנקודת מבטם ובקולם של הילדים, שמביעים את מחשבותיהם, הסכמתם ואי הסכמתם לתהליך, ומנקודת מבטה ובקולה של האם שמחשבותיה הצלולות מתארות את מהלך חייה כמו את ההבנה שהיא מואסת בחייה הנוכחיים,והן מובעות באותיות דפוס מודגשות.

הספר כתוב היטב הקריאה זורמת, אך כוחותי לא עמדו לי לקרוא אותו ברצף. הייתי חייבת לקחת הפסקות כדי לנשום, ולא אחת חשבתי לוותר ולהניחו בצד.

*** 

חנה קלדרון ילידת תל אביב (1947), למדה קולנוע, טלוויזיה, תיאטרון והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. הייתה כתבת צלמת ועורכת ב"חדשות" והארץ וכתבת ב"מוניטין". כדוקומנטריסטית יצרה את הסרט "בעיני רוחן" (ערוץ 8, 2000) שזכה בפרס ראשון בפסטיבל הסרטים הבי"ל בחיפה, ואת "נפש צ'רקסי הומייה" (ערוץ 10, 2005). עבדה כתסריטאית ב"שמיניות באוויר", "תוסס" ו"זאפ לראשון". 24 שנים לימדה כתיבה ועריכה עיתונאית ב"כותרת", המכללה למינהל, המכללה האקדמית נתניה, וקאמרה אובסקורה. למדה צילום בניו-יורק ובתל אביב. תערוכת צילומיה "מישירה מבט לשקיעה" (2017) הוזמנה והופקה על-ידי עיריית תל אביב. אימא של נמרוד.

זהו ספרה הראשון.

כריתה – לבנה מושון

כריתה – לבנה מושון

דני ספרים . ספטמבר 2019. 296 עמ'.

זהו ספרה הראשון של לבנה מושון שאני קוראת. ללא ספק ספר מטלטל עם סיפור מעניין ומרתק שמדבר על לא מעט נושאים חשובים. הקריאה שואטת זורמת אי אפשר להניח את הספר. דף רודף דף והלב יוצא אל מיכה, אל זושה, אל דורה ואל צער העולם שנפל בחלקם.

הספור מספר על חייו של מיכה ומתחיל לאחר מות אמו, ש”מאז שהלכה לעולמה התגרה בחיים בלי להרגיש,אפשר לומר שאיבד מעצורים“(עמ’ 110)

מיכה מגיע אל זושה, חברתה הטובה ביותר של אמו, רוזליה, כדי לשמוע ממנה על ילדותה של אמו ועל קורותיה בזמן מלחמת העולם השנייה. בלוויה של אמו, זושה מגיעה עם דורה, מהגרת מקולומביה שמגדלת את בנה היחיד, שמסייעת לה לעיתים קרובות. דורה מעוררת את סקרנותו של מיכה והוא מחפש דרכים להתקרב אליה.

מיכה , גבר בודד, רווק בן 47 ,יתום מאב ואם, ביישן ושתקן רצה להיות נזיר סגפן, נהג מרוצים, ורק לא לעבוד בחנות הבדים של אביו.

החיים שלו הפוכים, מלאים בריקנות תמידית.

הוא מנסה לעשות חשבון עם ילדותו ולהתפייס עם כל מה שהיה בה, עם כל מה שעבר בה. סיפוריה של זושה ננעצים עמוק בליבו ותמונות זכורות מילדותו מסתובבות בראשו בזמן שינה ובזמן ערות, כשהוא בעבודה ובשעות שאחרי העבודה, עולות וצפות כמו זכרון רחוק ועמום שלא נותנות לו מנוח.

ההורים, שנולדו וגדלו בפולין, עברו פרעות ביהודים, הגליה לסיביר, את תלאות המלחמה, השמדה ואובדן משפחתם ולבסוף הגיעו לפלשתינה. שרשרת האירועים שחוו, הפכה אותם לנכים רגשית. בעקבות המסע שעברו והמשא שהם נשאו על כתפיהם מערכות היחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין ילדיהם ובני המשפחה האחרים, מכילים את אותה נכות רגשית שמונחלת גם לאחרים והדבר לא פוסח על בנם, מיכה, והבחירות שהוא עושה בחייו, והדרך שבה הוא חי. עם הורים כפייתיים, אם כנועה ואבא שלא חוסך את שבטו, הפך לילד חסר בטחון. ילדותו הקשה של מיכה לא התבטאה במחסור במזון, לבוש או ציוד לבי”ס אלא מכך שגדל בבית עטוף צללים וסודות עבר, שלא העזו לדבר עליהם במפורש, ושנגלו לו בעיקר אחרי מותה של אמו, מפי זושה.

הקשר הרגשי עם אביו בא לידי ביטוי לשעה קלה ב”אחוות הזלילה “כשאבא היה ממלמל “מיכה, אין לך מושג באיזו תקופה טובה אתה חי, יש לך אוצר גדול, ים של אוכל…איך שאנחנו היינו רעבים שם…”(עמ’ 116) אך איפה היה “שם” , ומתי כל זה קרה הוא לא ידע. גם לא שאל. “כאובים ויראים מכדי לצלול לפרטים” ואחרי שאכלו “אבא היה מתהפך בשניות“.

החיים במשפחה המורכבת, הניכור, מחסור בחום ואהבה, ומצבי הרוח השפיעו על הדרך בה מיכה התנהל החל מגיל צעיר ועד הבחירות שהוא עושה בצעירותו ובבגרותו, כולל מערכת יחסים אמביוולנטית עם אוכל, עם הפרעה יוצאת דופן, ועם בני המין השני, אך יחד עם זאת הם גם אלו שהכתיבו את אהבת האדם שבו, טוב הלב החמלה והנתינה.

“מעולם לא כפה את עצמו על איש. להיפך, הלך על הבהונות בשוליים הדחוקים של החיים,תמיד בשולי המדרכות,הרחובות,צמוד לכתלים, שלא להיראות ולא להישמע. ויתר ונכנע. זז הצידה אם נדרש,זז גם כשלא נדרש.לא ביקש מאיש דבר. להיפך, הציע שיקחו ממנו” (עמ’ 254-5)

רק אהבה אחת יש לו, בה הוא מרגיש נאהב ללא תנאי. אהבתו אל נוח ואהבתו של נוח אליו.

תחילת הספר קצת איטית עד שלומדים להכיר את הדמויות,הקשרים והחיבורים ביניהם. הסיפור מדלג בין עבר והווה, העבר הרחוק שמסופר מפי זושה, העבר הקרוב שמסופר בקולו של מיכה, מגלה טפח ונסוג לאחור, באותה פסקה או בזו שלאחריה וחוזר חלילה.

הסיפור כתוב בסגנון נפלא ובשפה מיוחדת, עדינה ורגישה, משובצת מילים ומשפטים באידיש ובפולנית, ומלאה בדימויים עשירים. הוא זורם באופן טבעי והוא אנושי. הסופרת מתארת את הדמויות על החיובי והשלילי שבאופין ובמראן, ונדמה כאילו הן חיות וקיימות. סודות העבר שנחשפים טיפין טיפין  לוכדים את הקורא בסקרנות שמתעוררת להתוודא אל הסערה שמלווה את חייו של מיכה במהלך הסיפור שנרקם.

מיכה, עם הרכות הפנימית שבו, רק רוצה שיעזבו אותו לנפשו. הוא מְרַצֶּה את כל הסובבים אותו. חי כל חייו בבריחה מתמדת מאנשים ומעצמו. ובכל זאת רוצה לאהוב ולהיות נאהב. הוא לא מוותר, ומצליח להשמיע את קולו ולהיכנס ללב.

אז מי זו דורה ומה טיב היחסים בינה ובין מיכה?

ומי זה נוח? עמוס? יענקל? קסנטיפה ואחרים?

ומדוע נקרא הספר כריתה?

ובמה מתחברת התמונה שעל הכריכה אל הסיפור?

את זה תגלו כשתקראו את הספר הנפלא הזה, בעצמכם!

***

לבנה מושון — ילידת תל–אביב, תושבת בקעת אונו, ספרה “שתיקת הצמחים” היה מועמד

לפרס ספיר. זוכת שני פרסי אקו”ם לספרות ילדים ונוער על הספר “מכתבים מגבעת

הזבל” וכן על יצירה בעילום שם. פרסמה למעלה מ– 40 ספרים. עיתונאית ואשת חינוך.

הפיתוי של גרייסי - סנטה מונטיפיורי

הפיתוי של גרייסי- סנטה מונטיפיורי

תרגום:כנרת היגינס- דוידי

ידיעות ספרים . יולי 2019 .

ספרה של סנטה מונטיפיורי “הפיתוי  של גרייסי” לוקח את הקורא אל טוסקנה הכפרית כאשר אישה אחת מנסה ליישב את העבר עם ההווה. זהו סיפור על אהבה, על אובדן, על חברות ומשפחה שמתרחש במהלך שבוע חופשה, בטירה יפהפיה, אליה יוצאות הדמויות הראשיות ובו יעברו קורס בישול, ולא רק! הסופרת אורגת את העבר עם ההווה כדי להעביר את הסיפור של גרייסי המתעמתת עם סוד שנשמר חבוי עמוק בתוכה במשך שנים רבות.

הטיול והשהות של שלושתן יחד, יוכיח שלחיים דינמיקה משלהם והם משתנים ביותר מדרך אחת. כל אחת מהדמויות תעבור שינוי והסוד הגדול שנשמר בקפידה, יתגלה, כאשר הקסם של טוסקנה הכפרית יפעל,  וזיכרונות ישנים יתעוררו לחיים ויצאו לאוויר העולם.  גרייסי תגלה שלא ניתן להסתיר משהו לנצח כאשר כל כך הרבה “כוחות חיצוניים” פועלים כדי שהאמת תתגלה.

הסיפור נפתח עם גרייסי, אלמנה בשלהי שנות הששים המתגוררת בכפר החוף הקטן באדלי קומפטון.  זהו מקום יפה לחיות בו, אבל יש בו את המנטליות הזו, שכל אחד יודע על ענייניך עוד לפני שאתה בעצמך יודע מה קורה אצלך…

גרייסי חיה לבדה מאז שבעלה נפטר. היא אשה שקטה ונחבאת אל הכלים, זהירה, ואוהבת להישאר מחוץ לאור הזרקורים. היא שכחה איך זה להיות מאוהבת, צעירה ופזיזה. היא מעדיפה להישאר בחברת עצמה ולשמר על עצמה בטוחה. מבט מקרי בירחון מעורר בגרייסי זכרון. תצלום של טירה טוסקנית ” קַסְטֵלוֹ מוֹנְטֵפוֹסְקוֹ “, מעיר בתוכה געגוע למקום שהכירה היטב בשלב מסוים בחייה ולפני שהיא חושבת על כך לעומק, היא מזמינה מקום בקורס בישול שייערך בוילה. עד מהרה מתפרסמת הידיעה בכפר שגרייסי המתונה,  שמעולם לא הולכת לשום מקום, יוצאת לאיטליה. חברות קבוצת הקריאה של באדלי קומפטון, שגרייסי חברה בה, נדהמות  וכולם מסוחררים מהחדשות. איך הם יצליחו לקיים את האירועים המתוכננים בזמן שגרייסי איננה?

במהלך ההתארגנות, דואגים ליידע את בתה של גרייסי, קרינה, על התכנית של אמה. היא לא בטוחה אם אמה חולה באורח קשה או מאבדת את דעתה. תהיה הסיבה אשר תהיה, היא מחליטה שגרייסי לא יכולה לנסוע לבד, והיא ובתה המתבגרת אנסטסיה מצטרפות לטיול. המסע הבודד של גרייסי הופך למסע בשלושה. הן יוצאות לשבוע של שיעורי בישול, אוכל ויין מענג, באחת הפינות היפות בעולם. שתי הנשים הצעירות אינן קרובות לגרייסי, או זו לזו והטיול מתחיל בנימה מתוחה. אבל בעזרת המתכונים הקסומים של מאמא ברנדטה וחביבותם של חבריה האחרים, ובמיוחד הקסם של טוסקנה, הצינה במערכות היחסים שלהן מופשרת וגרייסי מתחברת מחדש למשפחתה וביחד, שלוש הנשים לומדות שהאהבה שאבדה ברגע לא נעלמת לנצח.

קרינה, תמיד בשליטה, חשה אשמה עמוקה על כך שהזניחה את אמה ובמידה רבה עוד יותר את בתה. בהיותה אובססיבית לעבודתה  היא לא יכולה לעזוב את הטלפון שלה מחשש לפספס דוא”ל או שיחת טלפון חשובה.  האם אור השמש הטוסקנית תשנה אותה?

אנסטסיה הנכדה המנוכרת מעדיפה את חברת אביה או הפלאפון שלה. עבורה החופשה היא הזדמנות לצאת להרפתקאות חדשות ולהיות מעט יותר נועזת בעיקר ב”חקר” הרומנטיקה.

החלק הטוב ביותר בספר היה חשיפת הסוד שגרייסי שמרה ממשפחתה כל כך הרבה זמן.  אפשר להגיד שרומנטיקה, אהבה אסורה, שברון לב ומשחק מסוכן – כל אלה מהווים חלק מהסוד של גרייסי.

היא נזכרת בעבר וחוזרת כ 40 שנה לאחור,  אל לפני שנות החמישים. בימים ההם היא ניהלה חיים שונים מאוד מאיך שהיא חיה ומתנהלת בהווה.

איך מישהו יכול היה להשתנות בצורה כה דרמטית? אם נשות מועדון הספרים היו מכירות את גרייסי האמיתית, זה היה נותן להן חדשות למשך שנים רבות.

מונטיפיורי כתבה סאגה משפחתית רב-דורית, שיש לה בדיוק את הכמות הנכונה של תככים, היסטוריה צבעונית ותשוקה מתמדת שהופכת את הספר למתאים לאוהבי הסיפורת ההיסטורית והרומנטיקה כאחד.

הרומן מעט צפוי מבחינות מסוימות, אך הוא לא קלקל את החוויה, מבחינתי. בסך הכל, הוא היה תערובת מצוינת של עבר והווה, משולב עם הומור, כמו גם אהבה ורומנטיות מתוקה ושוברת לב.

טוסקנה היא זו שהובילה אותי לרומן הזה, והסיפור שמתרחש בעיקר בטוסקנה הוא זה שהשאיר אותי שם.

הסיפור כתוב בטוב טעם (ואני לא מדברת רק על האוכל) תוסס בקולות, צבע וטעם – חגיגה אמיתית לחושים. הכתיבה זורמת. הדמויות חמות, עצמאיות ובלתי נשכחות.

הנוף מהווה תפאורה פנטסטית והעלילה נעה בין עבר להווה ללא מאמץ עם סיפור עדין ומדהים על חיים, אובדן, משפחה, חברות, סודות, אשמה, אהבה אסורה, אמנות, תשוקה ואוכל.

כאמא הרגשתי כל כך עצוב על גרייסי והגעגוע השקט שלה למשפחתה.

כאישה מחאתי כפיים על אומץ לבה המתריס בכך שהיא עושה משהו שיביא לה אושר ולא מתחשבת בדעתם של אנשים אחרים.

“הפיתוי  של גרייסי” מוכיח שאף פעם לא מאוחר ללכת אחר חלומותינו.

הספר נקרא באפליקציית “עברית”. לקריאת פרק ראשון לחצו כאן:

הפיתוי של גרייסי. פרק ראשון