כריתה – לבנה
מושון
דני ספרים . ספטמבר 2019. 296 עמ'.
זהו ספרה הראשון של לבנה מושון שאני קוראת. ללא
ספק ספר מטלטל עם סיפור מעניין ומרתק שמדבר על לא מעט נושאים חשובים. הקריאה
שואטת זורמת אי אפשר להניח את הספר. דף רודף דף והלב יוצא אל מיכה, אל זושה, אל
דורה ואל צער העולם שנפל בחלקם.
הספור מספר על חייו של מיכה ומתחיל לאחר מות
אמו, ש”מאז שהלכה לעולמה התגרה בחיים בלי להרגיש,אפשר לומר שאיבד מעצורים“(עמ’
110)
מיכה מגיע אל זושה, חברתה הטובה ביותר של אמו,
רוזליה, כדי לשמוע ממנה על ילדותה של אמו ועל קורותיה בזמן מלחמת העולם השנייה.
בלוויה של אמו, זושה מגיעה עם דורה, מהגרת מקולומביה שמגדלת את בנה היחיד, שמסייעת
לה לעיתים קרובות. דורה מעוררת את סקרנותו של מיכה והוא מחפש דרכים להתקרב אליה.
מיכה , גבר בודד, רווק בן 47 ,יתום מאב ואם,
ביישן ושתקן רצה להיות נזיר סגפן, נהג מרוצים, ורק לא לעבוד בחנות הבדים של אביו.
החיים שלו הפוכים, מלאים בריקנות תמידית.
הוא מנסה לעשות חשבון עם ילדותו ולהתפייס עם כל
מה שהיה בה, עם כל מה שעבר בה. סיפוריה של זושה ננעצים עמוק בליבו ותמונות זכורות
מילדותו מסתובבות בראשו בזמן שינה ובזמן ערות, כשהוא בעבודה ובשעות שאחרי העבודה,
עולות וצפות כמו זכרון רחוק ועמום שלא נותנות לו מנוח.
ההורים, שנולדו וגדלו בפולין, עברו פרעות
ביהודים, הגליה לסיביר, את תלאות המלחמה, השמדה ואובדן משפחתם ולבסוף הגיעו
לפלשתינה. שרשרת האירועים שחוו, הפכה אותם לנכים רגשית. בעקבות המסע שעברו והמשא
שהם נשאו על כתפיהם מערכות היחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין ילדיהם ובני המשפחה
האחרים, מכילים את אותה נכות רגשית שמונחלת גם לאחרים והדבר לא פוסח על בנם, מיכה,
והבחירות שהוא עושה בחייו, והדרך שבה הוא חי. עם הורים כפייתיים, אם כנועה ואבא
שלא חוסך את שבטו, הפך לילד חסר בטחון. ילדותו הקשה של מיכה לא התבטאה במחסור
במזון, לבוש או ציוד לבי”ס אלא מכך שגדל בבית עטוף צללים וסודות עבר, שלא העזו
לדבר עליהם במפורש, ושנגלו לו בעיקר אחרי מותה של אמו, מפי זושה.
הקשר הרגשי עם אביו בא לידי ביטוי לשעה קלה
ב”אחוות הזלילה “כשאבא היה ממלמל “מיכה, אין לך מושג באיזו תקופה טובה אתה חי,
יש לך אוצר גדול, ים של אוכל…איך שאנחנו היינו רעבים שם…”(עמ’ 116) אך איפה
היה “שם” , ומתי כל זה קרה הוא לא ידע. גם לא שאל. “כאובים ויראים מכדי לצלול
לפרטים” ואחרי שאכלו “אבא היה מתהפך בשניות“.
החיים במשפחה המורכבת, הניכור, מחסור בחום
ואהבה, ומצבי הרוח השפיעו על הדרך בה מיכה התנהל החל מגיל צעיר ועד הבחירות שהוא
עושה בצעירותו ובבגרותו, כולל מערכת יחסים אמביוולנטית עם אוכל, עם הפרעה יוצאת
דופן, ועם בני המין השני, אך יחד עם זאת הם גם אלו שהכתיבו את אהבת האדם שבו, טוב
הלב החמלה והנתינה.
“מעולם לא כפה את עצמו על איש. להיפך, הלך
על הבהונות בשוליים הדחוקים של החיים,תמיד בשולי המדרכות,הרחובות,צמוד לכתלים, שלא
להיראות ולא להישמע. ויתר ונכנע. זז הצידה אם נדרש,זז גם כשלא נדרש.לא ביקש מאיש
דבר. להיפך, הציע שיקחו ממנו” (עמ’ 254-5)
רק אהבה אחת יש לו, בה הוא מרגיש נאהב ללא
תנאי. אהבתו אל נוח ואהבתו של נוח אליו.
תחילת הספר קצת איטית עד שלומדים להכיר את
הדמויות,הקשרים והחיבורים ביניהם. הסיפור מדלג בין עבר והווה, העבר הרחוק שמסופר
מפי זושה, העבר הקרוב שמסופר בקולו של מיכה, מגלה טפח ונסוג לאחור, באותה פסקה או
בזו שלאחריה וחוזר חלילה.
הסיפור כתוב בסגנון נפלא ובשפה מיוחדת, עדינה
ורגישה, משובצת מילים ומשפטים באידיש ובפולנית, ומלאה בדימויים עשירים. הוא זורם
באופן טבעי והוא אנושי. הסופרת מתארת את הדמויות על החיובי והשלילי שבאופין
ובמראן, ונדמה כאילו הן חיות וקיימות. סודות העבר שנחשפים טיפין טיפין
לוכדים את הקורא בסקרנות שמתעוררת להתוודא אל הסערה שמלווה את חייו של מיכה במהלך
הסיפור שנרקם.
מיכה, עם הרכות הפנימית שבו, רק רוצה שיעזבו
אותו לנפשו. הוא מְרַצֶּה את כל הסובבים אותו. חי כל חייו בבריחה מתמדת מאנשים
ומעצמו. ובכל זאת רוצה לאהוב ולהיות נאהב. הוא לא מוותר, ומצליח להשמיע את קולו
ולהיכנס ללב.
אז מי זו דורה ומה טיב היחסים בינה ובין מיכה?
ומי זה נוח? עמוס? יענקל? קסנטיפה ואחרים?
ומדוע נקרא הספר כריתה?
ובמה מתחברת התמונה שעל הכריכה אל הסיפור?
את זה תגלו כשתקראו את הספר הנפלא הזה,
בעצמכם!
***
לבנה מושון —
ילידת תל–אביב, תושבת בקעת אונו, ספרה “שתיקת הצמחים” היה מועמד
לפרס ספיר. זוכת שני פרסי אקו”ם לספרות ילדים ונוער על הספר “מכתבים מגבעת
הזבל” וכן על יצירה בעילום שם. פרסמה למעלה מ– 40 ספרים. עיתונאית ואשת חינוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה