להוריד את הכוכבים (1) – אמה סקוט

 להוריד את הכוכבים (1) – אמה סקוט

תרגום: עמית פרדס

הוצאה: בוקטיק

ינואר 2021 . 383 עמ'

הסיפור הוא על ווסטון, אוטום וקונור.

 

ווסטון, ננטש על ידי אביו כשהיה בן 7. הוא רץ בכל כוחו אחרי המכונית שאביו נסע בה אך לא הצליח להשיגה. כך הוא  לומד ממקור ראשון מה ההרגשה של לב שנשבר על ידי הורה המסתלק ממשפחתו, ומשאיר אחריו רק גרב אחת נטושה במגירה, בדיוק כמו המשפחה שהפנה לה עורף.

 

הארוע המכונן הזה מלווה את ווסטון לאורך השנים וטומן בחובו הרבה כעס וכאב על אביו , והוא הניע את ווטסון בן ה 12 לכתוב את רגשותיו בחיבור שכותרתו "נער גרב" שזיכה אותו במלגה מלאה לבית ספר יוקרתי בבוסטון, שם הוא פגש את קונור. קונור, מציל אותו מבריוני בית הספר שמציקים לו ומכנים אותו בשמות גנאי וכמעט מגיעים לתיגרה אלימה. מרגע זה ואילך ווסטון וקונור הופכים להיות החברים הכי טובים. הם בלתי נפרדים. תומכים אחד בשני בנאמנות עיוורת, והוריו של קונור פורשים עליו את כנפיהם ותומכים בו ובמשפחתו.

 

קונור מגיע מבית מאד עשיר, הוא לא צריך לדאוג לכלום. הוא מקבל הכל על מגש של כסף, אך דבר אחד מעיב על אושרו. קונור חי בצלו של אחיו הבכור ונאבק בציפיות של הוריו. לעומתו, ווסטון גדל עם אם חד הורית ועם דאגה יומיומית לפרנסה. לאורך כל שנות בית הספר הוא משקיע בלימודים ובספורט בנחישות טהורה וזוכה במילגת שמאפשרת לו להגיע יחד עם קונור, לאוניברסיטת אמהרסט במסצ'וסטס. לאורך כל השנים הוא מרגיש חובה לעזור לקונור שהלימודים אינם הצד החזק שלו.  הוא כותב עבורו את כל התרגילים והמטלות וקונור רק חותם את שמו כאילו הוא בעצמו עשה. זה לא מפריע לווטסון כי-

 

"במקום שממנו באתי, תמיד היה צריך להחזיר חובות"

 

עד לאותו יום שאוטום נכנסת אל חייהם, והופכת להיות מושא אהבתם.  הדינמיקה החדשה ביניהם משנה את חייהם ואת חייה באופן בלתי הפיך, והחברות של ווסטון וקונור עומדת למבחן.

אוטום בת ה 21  שבורת לב אחרי שתפסה את החבר שלה בשנתיים האחרונות בוגד בה. היא גדלה בחווה בנברסקה והיא נערת חווה אמיתית בנשמה. היא עובדת קשה ומקדישה את זמנה ללימודיה ולעבודתה. החווה של הוריה נמצאת תחת איום של פשיטת רגל, ואוטום נקרעת בין מה שהיא רוצה לעשות לבין היכולת לסייע למשפחתה לשאת בנטל. אין לה שום רצון במערכת יחסים חדשה.  ואין לה שום רצון להיפגע שוב, ולכן כשהיא פוגשת את קונור והוא מתחיל לחזר אחריה היא מהססת. היא רק רוצה להצליח בלימודים כדי שתוכל להציל את העולם. דמותה מצטיירת כבעלת עוצמה, נחושה, מתמידה, אינטליגנטית, ובעלת רוח הומניטרית עם לב גדול, אך מצד שני תמימה וסוג של "פתי מאמין "

כשמבטה קולט את קונור ואת החיוך היפה שלו היא נלכדת ברשתו. אבל עוד באותו יום היא פוגשת את ווסטון, שותפו לדירה וחברו הטוב ביותר מאז חטיבת הביניים, ומרגישה משיכה בלתי מוסברת אליו.

כשמתברר לווטסון שקונור מעוניין באוטום, ושאוטום מאוהבת בקונור, הוא שומר את רגשותיו כלפיה קבורים עמוק בתוכו מכיוון שהוא רוצה שחברו הטוב ביותר יהיה מאושר. הוא לא חושב  על עצמו, על האושר שלו. ממילא הוא נשבע שלעולם לא יאהב, החלטה שקבל בעקבות הדרך שבה אביו נטש אותו ואת אימו.

ווסטון וקונור מגיעים מעולמות שונים לגמרי והם הפכים גמורים בכל היבט, אבל הם מסורים אחד לשני כמו אחים. בעוד קונור הוא  בחור חברותי עם חיוך רחב וצחוק קל שמקסים את כולם, ווסטון הוא המופנם, השקט, שנראה קר ומרוחק. אבל יש בו רגישות שבאה לביטוי בשירה שהוא כותב, והוא עוזר לקונור לחזר אחר אוטום על ידי כתיבת הודעות סמס מרגשות ורומנטיות. אוטום נרגשת מההודעות האלה אבל היא לא יודעת שהמחבר של המילים שמדברות אל ליבה הוא ווסטון.

ככל שאוטום מכירה יותר את שניהם, כך הרגשות שלה הופכים סבוכים ומבולבלים יותר. וכששניהם מתגייסים לצבא בתקופה של אי שקט הולך וגובר במזרח התיכון, היא לא מוצאת מנוח לליבה.

 

האם האמת תצא לאור?

האם שניהם יאבדו את אוטום ואת החברות  שתמיד היתה חשובה להם יותר מהכל?

 

"להוריד את הכוכבים" הוא חלק ראשון בדואט "הלבבות היפים" והוא מסופר בקולם ומנקודת המבט של ווסטון ואוטום לסירוגין. הוא מתאר את עוצמת המחשבות והרגשות הפנימיים שלהם, את הקונפליקטים שלהם, את השיאים ואת השפל .

סיפור מתוק-מריר היא ההגדרה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה כשאני חושבת איך לתאר את הרומן הזה. סיפור על מערכת יחסים דינאמית , סיפור על אהבה ונאמנות ללא תנאי, על דברים שלא נאמרים, מילים יפות ורגש סוער של כוונות טובות ושקרים לבנים, סיפור על חולשה אנושית, חוסר אנוכיות, אנוכיות, בחירות גרועות מהסיבות הנכונות שהופך משולש אהבה לאהבה נכזבת.

האתגר היחיד שהיה לי במהלך הקריאה היה לקבל את רשת השקרים הלא מוסרית שווטסון היה שותף לה. ממש הרגשתי איך הכעס גואה בי כל פעם מחדש.

 

לחיי הלבבות היפים (2) - אמה סקוט

 לחיי הלבבות היפים(2) - אמה סקוט

תרגום:עמית פרדס

הוצאת בוקטיק

ינואר 2021 . 371 עמודים

החלק הראשון של הדואט מסתיים בקרב בסוריה, בפציעה של קונור ווסטון מבלי לדעת האם שניהם שרדו, ועד כמה הפציעות שלהם היו קשות.

החלק השני של הדואט ממשיך לספר את סיפורם של השניים מנקודה זו ואילך, כאשר עננים כבדים מרחפים מעל חברות הנפש שלהם. שניהם שרדו את הקרב אבל במחיר כבד. ווסטון טרנר, קונור דרייק ואוטום קולדוול - מתמודדים עם בעיות קשות ורציניות, כי כל אחד מהם נפגע בעקבות  האהבה, המלחמה, החברות, הכבוד, האמון, והערך העצמי  שמכבידים על ליבם.

קונור סובל מפציעת יד ומפוסט טראומה, מאשים את עצמו בפציעה הקשה של ווסטון שהתגייס בעקבותיו לצבא, ושהמעשה הפזיז וחסר המחשבה שהוא עשה בשעת הקרב בסוריה שינה את חייהם באופן בלתי הפיך. ווסטון מתמודד עם השדים הישנים שרודפים אותו ומקשים עליו לעבד את האובדן שלו.

 

האם החברות שלהם תשרוד?

 

העלילה מסופרת משתי נקודות מבט ועוסקת בפחדים ובספיקות של הדמויות לגבי האהבה והכרת הערך העצמי שלהם. הקשר בין ווסטון לקונור נבדק כשהם מקריבים אחד בשביל השני עד שהם מאבדים את כל מה שהם אוהבים, כאשר לאוטום תפקיד חשוב, וכמי שמהווה תזכורת מתמדת לטעויות העבר והחמצת הזדמנויות.

 

"לחיי הלבבות היפים" הוא החלק השני בדואט "הלבבות היפים" והוא סוגר מעגל ואת כל הקצוות הפתוחים. בספר הזה אמה סקוט מתמקדת בסיפור של ווסטון ואוטום יותר מאשר במערכת היחסים של ווסטון וקונור. זהו סיפור על הזדמנות שנייה. על סליחה. על ריפוי. על אנשים שנולדו פעמיים. אלה שנלחמים, שרוצים לאהוב ולהיות נאהבים בתמורה. זה סיפור של תקווה, סיפור של כוח ושל פחד, טרגדיה וסליחה שמתגלים בכנות ומעומק הלב.

 

הספר היה מעורר השראה, וללא ספק העצים את החיבור שלי לדמויות. בזמן הקריאה יכולתי להרגיש את הדמויות כואבות, אבל יכולתי להרגיש אותן מחלימות. במיוחד ווסטון שחדר לתוך הלב. הוא ללא ספק, הדמות שהכי אהבתי. אהבתו ונאמנותו הם בלתי מוגבלים. השירה שלו, העלתה דמעות בעיני. האיש הזה הקריב את עצמו מבלי לחשוב על עצמו או על כך שמשהו  מגיע לו, בזכות.

קונור היה דמות  שהיה לי קשה מאד להבין ולהתחבר אליה. מרבית הספר כעסתי עליו. כעסתי על האנוכיות שלו, כעסתי על הנטישה שלו, כעסתי על הבוגדנות שלו, על העצלנות שלו, ועל הנצלנות שלו, גם אם לקראת סוף החלק השני נפתח פתח להבין אותו. למעשים שהוא עשה, לדברים שהוא אמר, לדרך שבה הוא הלך היו השלכות  בין אם הן טובות או רעות, שהשפיעו על שניהם, ושניהם בהחלט למדו את הלקח בדרך הקשה.

לעיתים האהבה מסובכת ולעיתים היא יכולה להיות פשוטה. רגע אחד אפשר לצוף על ענן  וברגע הבא לצנוח ולהתרסק על הקרקע. אבל אמה סקוט מוכיחה שתמיד שווה להילחם עליה.

הלקח העיקרי בסיפור מדבר על כך שהחיים אינם הוגנים והם עשויים לגזול מאיתנו את הדברים היקרים לנו ביותר. אבל החיים ממשיכים,  ועלינו לקבל החלטה ולבחור מי אנחנו רוצים להיות למרות הסערה שבתוכנו, למרות האובדן והייאוש. אמה סקוט מצליחה לתאר בסיפור מסע של גילוי עצמי וצמיחה, של חלומות מנופצים והבטחות שבורות, של התחלות חדשות והזדמנות שנייה. כי הכל קורה מסיבה מסוימת. הדברים הטובים והרעים. ורק בכוחנו לאפשר לתבוסות ולהפסדים לגרור אותנו לתחתית או לשאוב מהם כוח למען מטרות חדשות כדי להמשיך בדרך עד סופה בלי להתחרט ולברוח.

 

כי החיים הם עקומת למידה ארוכה ובלתי נגמרת.

 

רומן – מיכל קובזמן

רומן – מיכל קובזמן

הוצאת כנרת זמורה-דביר

אוגוסט,2019 . 304 עמ'

 

"ערב טוב.

 כיף לראות את כולכם. זה תמיד מרגש, להכיר קבוצה חדשה של כותבים.

בואו נתחיל בסבב היכרות. אבל חכו, אל תציגו את עצמכם באופן אוטומטי, כמו שהעולם מכיר אתכם, כמו שאתם רגילים. יש לכם פה הזדמנות חדשה, חד־פעמית, להיות מי שהייתם רוצים להיות."

 

כך נפתח ספרה הנפלא של מיכל קובזמן "רומן".

 

קבוצה של אנשים, זרים אחד לשני, נפגשת ל-10 מפגשים בסדנת כתיבה, כל אחד מסיבה אחרת ולא כולם מתוך כוונה לכתוב ספר. באמצעות הנחיות הכתיבה ושעורי הבית של מנחה הסדנה אנו מתוודעים למסע הפנימי שעוברות  שתי הדמויות העיקריות בספר, איה ומיקי.

לאיה הנשואה, יש עבודה טובה, ובעל איכפתי, מתחשב ועוטף. הוא לא חוקר ולא מפשפש בעברה של אשתו. הם חיים על מי מנוחות, בשקט ובלי ריגושים מיוחדים. אך מתחת לפני השטח, השקט מסתיר אי שקט שקשור בעברה של איה, בשלדים מודחקים שקבורים עמוק, אך מאיימים לסדוק את מראית העין של השלווה בחיים שבנתה, איתם היא מנסה להתמודד בטיפול פסיכולוגי ממושך.

איה מגיעה אל הסדנה בהמלצת הפסיכולוג שלה. לדעתו איה תצליח לפרוץ את המחסום המונע ממנה להתמודד עם עברה, באמצעות הכתיבה, כי הכתיבה היא מעין טיפול פסיכולוגי שעושה הכותב בינו לבין עצמו.

מיקי,נשוי ואב לשני בנים, מגיע אל הסדנה בהמלצת רעייתו המצליחנית, זו שמכתיבה את קצב העניינים בבית על פי מילוי רצונותיה ושאיפותיה. מצד אחד היא תומכת ומעודדת את מיקי ומצד שני די מסרסת אותו. כולם חושבים שהוא חווה את משבר גיל  40 . אך האמת אחרת. הוא מתעורר בלילות. המחשבות לא נותנות לו מנוח. הוא בוחן את עצמו, את חייו את נישואיו, מה השיג, מה הספיק, לאן הגיע. התשובות לא מעודדות אותו. הכול בינוני. פעם הוא עשה משהו טוב עם החיים שלו...ועכשיו ?

 

"רומן"  בנוי מעשרה פרקים, כמספר מפגשי הסדנה. בכל אחד מהפרקים מתואר השיעור ומה שקורה אחריו מנקודת המבט של איה ושל מיקי.  שניהם עוברים תהליך נפשי עמוק, מסע שמעיר את זכרונות העבר המטלטלים, וחושף ארועים מכאיבים, ובו זמנית מתאר מערכת יחסים שנרקמת מחוץ לנישואים.

הסיפור קולח, הכתיבה נהדרת, והסופרת טווה ביד אמן סיפור עם עלילה מרתקת. הפרקים קצרים ונעים בין הווה לעבר וההיפך, והסיפור עובר לסירוגין בין הדמויות, כך שכל פרק מגלה לנו טפח נוסף מאותו עבר חבוי, והשפעתו על חיי היום יום בהווה והתפתחות הקשר  ביניהם.

 

אתם יכולים לדמיין איך הסיפור יתפתח?

תחשבו טוב.

ברור שלא אגלה...

 

רק אוסיף ואומר שקשה שלא להיות מרותק לסיפור. הוא הצליח לרגש אותי, ואין ספק שמיכל קובזמן בהחלט יודעת לספר סיפור ולהניע אותו.  יש בו מתח, יש בו סערת רגשות, פגיעות, אומץ ופחד, קודים מוסריים, נאמנות משפחתית, והדמויות בלתי נשכחות.

 

אם לא קראתם את הספר,  אני ממליצה עליו בחום!

 

שחפים בסופה -אינר קאורסון

שחפים בסופה   -אינר קאורסון

תרגום מאיסלנדית:  משה ארלנדור

עורך תרגום: שירלי לוי

עורך לשון: רימונה די-נור

מעצבת כריכה: צופיה הרבנד

הוצאת לסה

ינואר,2021 . 170 עמודים 

ניופאונדלנד הוא אי גדול האמריקה הצפונית, השייך לקנדה ויש ​​לו היסטוריה מעניינת. האי התגלה על ידי האירופאים כבר במאה ה -15, הוא השתמר כאילו הזמן עצר בו מלכת, ובשנת 1978 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.  שדות הדיג של ניופאונדלנד הם מקור הכנסה חשוב, והים והרוח הקרה מכים בסלעים ובאי במשך כל השנים.

אינר קאורסון לוקח אותנו בספרו "שחפים בסערה" לארוע שהתרחש בשנת 1959, כאשר סערה במימדים עצומים פגעה והעמידה כמה כמרות איסלנדיות וספינות דיג אחרות בסכנה גדולה, והוא מתאר את הצוות שמוצא עצמו נאבק בסערה האיומה שלכדה את הכמרת "השחף", בקרח.

זהו סיפור של ים, של גברים בודדים הנלחמים נגד טבע פראי, באמצע החורף. סיפור שעלילתו מבוססת על ארוע אמיתי אך שזור בדמויות בדיוניות .

 

"לשבר קרח מעל גבי ספינה יכול להצטייר במבט ראשון כמשימה בלתי אפשרית: הקרח אמנם נראה כזכוכית, אך הוא קשה כיהלום, ועל הספינה שלנו הגיעו הדברים לידי כך שהוא אינו כמו זגוגית דקה שילד יכול לנפץ ביידוי אבן, אלא דומה לפסל בדולח ענקי[...] הכבלים והחבלים שבדרך כלל אינם עבים יותר מאצבעו של ספן חסון, הם כעת בקוטר של צינור ביוב..."

 

בחודש פברואר, ספינת הדיג "השחף" יוצאת מרייקיאויק שבאיסלנד להפלגה ארוכה כדי לדוג דגי ורדון בשדות הדייג העשירים מדרום לגרינלנד בצד המערבי של ניופאונדלנד.

הצוות ממלא את תאי האיכסון בדגים ובקרח תוך זמן קצר ופונה לחזור לאיסלנד, אך מזג האוויר משתנה וכמרת "השחף"  נאלצת להילחם בים הקפוא, בגלים העצומים שגובהם כשמונה עשרה מ', ובקרח הכבד שמתחיל להצטבר על מבנה הספינה, ומאיים להטביע אותה. שלושים ושניים אנשי הצוות עומדים בפני משימה קשה ביותר. עליהם לשמור על "השחף" יציבה, מאוזנת ולהפחית את משקלו של הקרח המכביד על משקל הכמרת הכבד ממילא בגלל כמות הדגים שבבטן הספינה, והכי חשוב להצליח להביאה חזרה הבייתה.

איך לעשות את זה כאשר הספינה שוקעת עמוק יותר ויותר במים בגלל קרח הכבד שמצטבר עליה, והרוח החזקה שלא פוסקת לרגע ומטלטלת את הספינה מצד לצד?

אנשי הצוות המותש מתחילים במאבק דרמטי על החיים, אין להם ברירה אלא לסמוך על עצמם מאחר ובשל תנאי מזג האוויר הגרועים, אף ספינה אינה יכולה להתקרב אליהם ולהגיש להם עזרה.

אין בסיפור דמות מרכזית אחת, אם כי המחבר מקדיש מעט יותר תשומת לב לרב המלחים המנוסה וללאורוס, איש הצוות הצעיר ביותר על הספינה.  לאורוס נלהב ומלא ציפיות, ולא מתחשב בתחושותיה הרעות של אמו שליבה מנבא לה רעות ומתנגדת ליציאתו. עבורו מסע הדיג על "השחף" היה אמור להיות הרפתקאה נהדרת, אך גם דרך להרוויח הכנסה מהירה.

האם השחף וצוותה יצליחו לצאת מהארוע בחיים?

כמובן שלא אגלה לכם ...

 

 

איינר קאורסון לוקח אותנו היישר לים חסר המנוחה, וגורם לקורא להרגיש באמצעות תיאוריו את טיפות המים הקפואות על העור, לשמוע את קולות השחפים, לקחת חלק במאבק ההישרדות. 

אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה, את העובדה שלמרות שאין דיאלוגים ישירים העלילה כובשת באוטנטיות שלה, בתחושת החרדה המועברת לגבי גורל הצוות. הספר נקרא בנשימה עצורה, בגלל החשש, הכפור המשתק, שאפילו ארוחה חמה לא מפשירה אותו, הלחימה במהלך 22 שעות ביממה נגד איתני הטבע בתנאי אקלים לא אנושיים, בחושך הן ביום והן בלילה(קוטב צפוני...).

"שחפים בסופה" הוא סיפור קצר, תמציתי ועוצמתי, על אומץ, מסירות נפש, עבודת צוות, מלחמה על הישרדות, מאבק לחיים או למוות.

הכריכה הכהה, בצבעי כחול אפור וכחול כהה, מצליחה להעביר את האווירה של הספר כולו.

 מומלץ בחום!

"שחפים בסופה"  איינר קאורסון:

https://lesabooks.com/product/stormfuglar/

 

חתן הפרס – יעל טבת קלגסבלד

חתן הפרס – יעל טבת קלגסבלד

הוצאת כנרת זמורה-דביר

ספטמבר,2020. 270 עמודים

 

"חתן הפרס" ספרה של יעל טבת קלגסבלד, הוא סיפור שיש בו הקבלה לפרטים וארועים אוטוביוגרפיים מחייה, ולפרידה שלה ושל משפחתה מאביה, הסופר זוכה פרס ישראל, שבתי טבת ז"ל.

שבתי טבת היה סופר, עיתונאי ומחזאי, שכתב בין היתר את הביוגרפיות של דוד בן גוריון ומשה דיין. בשנת 1968, אחרי מלחמת ששת הימים הוא כתב ספר בשם "חשופים בצריח" שתיאר, די לראשונה בתולדות ישראל, מלחמה מזווית הלוחמים.  קצת לפני גיל 80 הוא לקה באירוע מוחי שנטל ממנו את יכולת הדיבור והקריאה. שנתיים אחר כך הוענק לו פרס ישראל, ועשר שנים אחר כך הוא נפטר בביתו.

 

"חתן הפרס" מספר על נוגה אדר, שלוקה באירוע מוחי, על בתו ענת אדר,ורעייתו, הלה, המלוות אותו כל אחת בדרכה, לאורך תהליך ההתדרדרות במצבו, ומתמודדות כל אחת בדרכה עם הכאב, עם הנסיון להיאחז בתקווה, באופטימיות לצד יאוש.

 

ענת אדר מספרת בספר על נוגה, אביה הכריזמטי, שהיה אחד המחזאים המוכשרים והמצליחים, איש של מילים, זה שמצליח לראות את נפש האדם, לדייק בתמציתיות את מה שיש לו לומר, לעמוד על שלו, להאמין בצדקתו ולהביע את שעל ליבו ללא היסוס,  שדגל ב "נאה דורש נאה מקיים", אדם שנראה מבחוץ קשה כאגוז אך רך מבפנים. על מערכת היחסים שלהם כאב-בת, על המעורבות שלו בחייה וההשפעות של דיעותיו על התנהלותה.

הילה, אשתו של נוגה, עמוד השידרה של המשפחה, היא אשה נחושה, נבונה ואופטימית שתמיד רואה את חצי הכוס המלאה, זו שנשואה לאיש המילים, וממעטת בהם בעצמה, אך מצליחה בכשרון מיוחד לקרב אליה את מי שהיא רוצה, לדלות אינפורמציה ממי שבקרבתה מבלי לספר אפילו פרט אחד הנוגע למשפחתה.

ענת אדר היא "הבת" של אביה, רווקה תל אביבית, בת 35, שחיה עם לברדור  שתלטן, עורכת מדור ספרות באתר אינטרנט גדול, שכותבת סידרת כתבות בשם אחר, היא זו שמספרת מנקודת מבטה, לפעמים תוך התבוננות מהצד, בחיוך ובעין חדה, על החיים בצל אביה, ועל הפרידה ממנו, על המסע שעוברת המשפחה כולה ובפרט היא תוך העלאת זכרונות מתקופות שונות בחייה, מרגע הארוע, ועד המוות, והתובנות שהיא מגיעה אליהן.

לצד ההתמודדות עם צילו של האב, והפרידה ממנו, מתוארות 2 פרידות נוספות, איתן ענת מתמודדת. האחת, פרידה מבן זוגה שערב חתונתם אמר לה שהוא לא אוהב אותה מספיק וריסק את חלום הזוגיות שלה, והשנייה, פרידה משני, חברת הילדות הטובה ביותר שלה, שהפיצוץ ביניהן והיעלמותה מחייה גרמו לה לפקפק בנאמנות ארוכת שנים, אך גם להתייסר על האובדן, ובסופו של דבר להפיק ממנו משהו טוב, שיעור לחיים על כוחה של הסליחה.  

יש גם מעט אופטימיות שמתבטאת בניצני רומן חדש בחייה של ענת.

 

"חתן הפרס" הוא הספר האהוב עלי עד כה בשנת 2021 - ואחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה.

ספר סוחף, מרתק, מלא חמלה, שמתאר באופן כן, עצוב אך גם בהומור, את תהליך הפרידה מהורה מבוגר, סיפור על משפחה,זוגיות, חברות, אובדן, וכוחה של מחילה גם אם היא מגיעה מאוחר.

מאד אהבתי. ממליצה בחום!

צעדים קטנים של אהבה - קתרין סנטר

צעדים קטנים של אהבה - קתרין סנטר

תרגום: דנה טל

הוצאת ידיעות ספרים

נובמבר 2020. 384 עמ'

"צעדים קטנים של אהבה" מאת קתרין סנטר מספר על מרגרט ג'ייקובסן שיש לה הכל: היא יפה, מצליחה, יש לה את צ'יפ, החבר המושלם, היא אמורה להתחיל לעבוד בעבודה המושלמת, היא רכשה את דירת חלומותיה, והיא מוקפת במשפחה אוהבת ותומכת.

הדבר היחיד שמרגרט (מגי) חוששת ממנו הוא לטוס, להיות בין שמים לארץ והחשש הזה הוא סיוט שמלווה את חלומותיה. כאשר צ'יפ מחליט להציע לה נישואין במהלך טיסה במטוס הקל שהוא יטיס, מגי עולה עליו באי רצון  למרות חששותיה. צ'יפ הוא כמעט טייס, אבל הוא בטוח בעצמו, הוא יודע מה הוא עושה ויש לו תוכנית.

 

אלא שצ'יפ, מתברר, לא כל כך מושלם.

 

שבריר שנייה, הופך את הרגע הקסום ביותר בחייה של מגי לסיוט הגדול ביותר שלה, ומגי נשארת חסרת אונים מול מה שעומד לקרות. כשהיא מתעוררת בטיפול נמרץ בבית החולים, היא מבינה שמעכשיו היא תיאלץ להתמודד עם מכשולים שמעולם לא העלתה על דעתה. פתאום, האישה שתמיד הכל הסתדר בחייה בצורה מושלמת מבינה שהכל התהפך, והיא צריכה להעריך מחדש את עתידה.

 

מגי נעזרת במשפחתה ובצוות בית החולים. היא מתחילה תהליך שיקום עם איאן, המטפל שהוקצה לה, צעיר סקוטי  שתקן ונרגן. היחיד שלא מעודד או צוחק עם מטופליו, אלא פשוט דוחף אותם חזק יותר, זה שנראה כאילו הוא לא מרגיש דבר, למעט זעם על הבוס שלו ועל המצב שהוא נקלע אליו. עם זאת, יש בו משהו שגורם למגי לחפש באמצעותו הכוונה ועזרה.

אמה של מגי, למרות כוונותיה הטובות, היא פריקית שליטה, שמנסה להוביל ולכוון את הטיפול במגי. קצת קשה לחבב אותה למרות שבהמשך, הקורא מבין את הסיבות להתנהלותה.

קיטי, אחותה של מגי, שנעלמה ללא הסבר לפני שלש שנים מחייהם, מופיעה בבית החולים ללא הודעה מוקדמת. היא דמות נפלאה שמפיגה את המתח והקדרות ורוצה שמגי תיקח אחריות על השיקום של עצמה. קיטי היא הניצוץ שמדליק את מגי לפעולה ואיאן הוא האיש שגורם לדברים להתרחש ונותן למגי סיבה להתאמץ ולעבוד קשה.

אביה של מרגרט הוא איש שקט, תומך ומתוק. גם הוא יעבור משבר ויצטרך ללמוד איך להתמודד איתו.

 וצ'יפ? כל מילה הקשורה בו, מיותרת.

"צעדים קטנים של אהבה" מספר על השנה הראשונה במסעה של מגי, שכלל התמודדות עם פציעותיה הקשות, עם ציפיות  משפחתה והאכזבה מהחבר שלה. יש במסע שברון לב, דרך ארוכה להחלמה, גילוי סוד בתוך המשפחה, ותחושת נטישה, אך מעל הכל זהו מסע של למידה כיצד להתמודד עם החיים כשקורה הגרוע מכל, ולעולם לא לוותר על הניסיון למצוא אושר. בכל רגע נתון הגרוע מכל יכול לקרות בחייו של כל אחד. אף אחד לא בוחר את זה במודע, וכשזה קורה  זכות הבחירה נמצאת בידי הנפגע להחליט איך להתמודד עם מה שקרה, וזה בדיוק מה שמגי עשתה.

 

"אני יודעת שאין טעם להסתכל לאחור. אני יודעת איך לנסות, ואיך להיכשל, ואיך לנסות שוב[....] יותר מכל, אני יודעת שצריך פשוט לבחור להפיק את המיטב מהכל. חיים רק פעם אחת, והחיים זזים רק קדימה. ויש באמת סופים שמחים מכל מיני סוגים"[...]

"כי זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות: לשאת את הצער כשאנחנו צריכים, ולהתענג עד הסוף על השמחה כשאנחנו יכולים. כי החיים תמיד, אבל תמיד מורכבים משניהם."

 

נהניתי מהקשר והאינטראקציה בין מרגרט לקיטי שהיה מרגש אפילו יותר מה"אהבה" של מרגרט ואיאן. אהבתי את התמיכה המשפחתית, את העובדה שהספר הכיל צחוק והומור לצד הדכאון ותחושת הקדרות.

מהבחינה הרפואית המוצגת  בסיפור,  אני חושבת שאין שום סיכוי שמטופלת שסובלת מכוויות בדרגה שלישית, תסתובב בחדר כושר טיפולי או תארח מבקרים בחדרה ללא מסכות, כפפות וכד'. אני יודעת שהעדיפות העיקרית אצל מטופלת כמו מרגרט היא מניעת זיהום. אני גם מבינה שזה לא סקסי או רומנטי, ודי צרם שהענין לא הוזכר כלל, למרות התחקיר המעמיק שהסופרת ערכה.

הסיפור די קלישאתי, העלילה צפויה למדי, הרומנטיקה, הסודות והגילויים, התוכניות של מגי לעתיד, הכל פשוט התקדם מהר מאוד,  במיוחד בחלקו האחרון של הספר.

אבל, בשורה התחתונה אני מודה שנהניתי מהסיפור ולא יכולתי להניח אותו מידי, ואהבתי את המסר שהועבר באמצעותו, מסר של תקווה, של התחלות חדשות והזדמנויות שניות. של משפחה, של כאב, של ציפיות חברתיות ועל מציאת הכוח לסלוח. ולמרות שהנושא רציני, הטון קליל, העלילה זורמת ומעוררת השראה.

אם אתם רוצים סיפור על לקיחת לימונים והפיכתם ללימונדה... זה הספר עבורכם.

 

ממליצה!

 

עדיין פועם - ג'ניפר הארטמן

עדיין פועם - ג'ניפר הארטמן

הוצאת לבבות

אוקטובר ,2021

       Still Beating by Jennifer Hartmann

              December 2020,Kindle Edition                               

  

                     

אזהרה: ספר זה מכיל נושאים שעלולים להיות רגישים עבור חלק מהקוראים. 
בין דפי הספר, תוכן אפל וקשה העלול לעורר טריגר ואינו מומלץ לקריאה מתחת לגיל 18.

 

קורה ודין היו "אויבים" מאז שנפגשו בתיכון. הם פשוט לא מסתדרים, ונהנים להקניט ולהתגרות אחד בשני. הם חולקים יחסי שנאה-אהבה שמרגיזים את מנדי ומתישים את קורה. לרוע המזל החיים שלהם קשורים כי דין מאורס למנדי, אחותה של קורה.

בסוף השבוע שלפני החתונה של דין ומנדי, קורה הבלתי יאומן. לאחר שחגגה את יום הולדתה של אחותה ונשארה לשתות בבר, קורה מגלה שהארנק שלה נגנב. אמצע הלילה, והיא תקועה לבד. היא  מתקשרת לדין שיבוא לחלץ אותה. ברגע שהיא במכוניתו, הם מורדמים ונחטפים על ידי מי שקורה לעצמו "השדכן" שהוא למעשה רוצח סדרתי שאוהב לחטוף, בכל פעם, נקבה וזכר, זרים אחד לשני, לכלוא אותם  ואחרי שהם מתחילים לפתח רגשות זה כלפי זה, להרוג אותם.

קורה ודין אינן חברים אבל הן כמעט קרובי משפחה.

והם ביחד בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון והם מושכים את תשומת ליבו של השדכן.

כשהם מתעוררים הם מוצאים את עצמם כבולים במרתף של מטורף. קורה ודין נאלצים לעבור התמודדות איומה במשך שלשה שבועות, וכדי לצאת ממצבם הם חייבים לשים בצד את העוינות שביניהם, לסמוך זה על זה, לשמור על שפיותם ולקוות שיצליחו להימלט. לאט לאט מתוך סבל, כאב ותקווה נרקם ביניהם קשר עמוק ובלתי צפוי, וכשהם יוצאים מהגיהנום הזה, הם צריכים להסתגל לעולם האמיתי, למציאות, והקושי העיקרי מתחיל...

 

"It was only three weeks, but it’s burned into every cell, every vein, every tainted pocket of my soul. Forever. And so is she"

 

ג'ניפר הרטמן מצליחה לתאר את הכאב, את חוסר האונים, ומצד שני היא מאזנת אותו באמצעות הקשר ההולך וגדל בין דין לקורה. היא לוקחת אותנו לרגעי השפל ולשיאים חסרי תקדים ביחסים המורכבים לא רק בין קורה ודין, אלא גם ביחס לבני המשפחה של קורה, ליחסים עם מנדי אחותה, שהיא ארוסתו, בזמן שהם נלחמים להבין, לרפא ולפרק את הזוועות והצלקות שהם נושאים מתקופתם בשבי.

 

"עדיין פועם" הוא רומן עם סיפור הישרדות לא פשוט.

למרות שהספר משווק כרומנטיקה אפלה, לא מצאתי שום דבר אפל באהבתם. כן, יש משהו רע במה שקורה להם כשהם שבויים, וכן, שניהם עוברים שינויים טראומטיים הן נפשית והן פיזית, אבל הרומנטיקה עצמה היא מסע מלא כאב לב ונסיו לריפוי. זה סיפור שלוקח אותנו למקום מייסר ומחריד, והלב נכמר כשחווים את הייאוש ,חוסר האונים והמצוקה של דין וקורה,אבל בשורה התחתונה, זהו סיפור אהבה בין שני אנשים שנחטפים ומתאהבים זה בזה בזמן שהם נאבקים להישאר בחיים ולשרוד את החזרה לחיים האמיתיים. זה סיפור מרגש, נוגע ללב ומחמם את הלב.

"Maybe love is singing her favorite song in the dark, just so she can sleep. Maybe love is giving away the shoes on your feet to help keep her warm. Maybe love is coming over in the middle of the night when the power goes out because you know she’s afraid of the dark.
And maybe love is walking away because it’s the only way she’ll find the light again."

 

אתם מכירים את הההרגשה הזו כשאתם מסיימים לקרוא ספר והוא ממשיך ללוות אתכם במחשבות  ימים אחר כך,ואתם שואלים את עצמכם: מה בדיוק קראתי פה?! זו הייתה ההרגשה שלי כשסיימתי את "עדיין פועם".  זהו ספר שאי אפשר להניח מהיד ואי אפשר לשכוח, עם דמויות מורכבות, ועלילה סוחפת ומרגשת.

הספר נקרא באנגלית כעותק דיגיטלי.