עפיפון של
געגוע – דורית רותם
איור: מור בן
דרור
הוצא' טפר.
2019. 26 עמ' לא ממוספרים
הסיפור מתחיל
בעופר שמספר על עצמו מהרגע שנולד. הוא נזכר בכל הסיפורים ששמע מאותו רגע מרגש
ומוסיף אליהם זכרונות שהוא זוכר בעצמו מחויות שחווה עם סבתו שהיתה במשך מספר
שנים חלק מאד משמעותי בחייו.
סבתא השגיחה
עליו “מסביב לשעון”, ליוותה כל שלב בהתפתחות שלו, זחלה איתו על הרצפה, סיפרה לו
סיפורים, על חיות ,על ספינות ועל אינסוף דברים, היתה מקבלת אותו מהגן, ודואגת לו
לארוחות…
עומר נזכר איך
הוא וסבתא אספו חוויות משותפות כמו ליסוע אחרי אוטו-זבל ולחלק לו הוראות, לשחק
מחבואים ולהסתתר טוב טוב, ובין היתר, חויה בלתי נשכחת – להישאר ללון בביתה של סבתא
“הִיא מַרְשָׁה
לִי לִקְפֹּץ עַל הַמַּטֶּה.
אַחַר כָּךְ
הִיא עוֹשָׂה לִי חִידוֹן,
וַאֲנִי לֹא
מַזְכִּיר לָהּ שֶׁצָּרִיךְ כְּבָר לִישֹׁן.
בַּבֹּקֶר הִיא
מְטַגֶּנֶת פַּנְקֵיְק טָעִים,
עִם צוּרוֹת
מַצְחִיקוֹת וְרֵיחַ נָעִים.
בְּסָלוֹן הִיא
בּוֹנָה לִי אֹהֶל זָעִיר…”
בין מעשה קונדס
אחד לשני מבינים הקוראים עד כמה גדולה האהבה בין עומר וסבתו. הוא מכנה אותה
בכינויים: ננה, טטוש, סבתאלולי, סבתוש ספתא ועוד.
לקראת סוף
הסיפור מתברר שעומר כבר לא רואה את סבתא כל יום כפי שהיה רגיל, אך הקשר
ביניהם לא נותק אלא נשמר באמצעות הטלפון, וניתן לחוש באופן פיזי ממש את הצער
והקושי שבסיטואציה כשעומר אומר:
“כְּשֶׁסָּבְתָא
אָמְרָה לִי
שֶׁהִיא
עֲצוּבָה,
הִרְגַּשְׁתִּי
קְצָת רַע
עַל מַצָּבָהּ.
שָׁאַלְתִּי
אֶת כֻּלָּם
לָמָּה רָחוֹק
מַרְגִּישׁ גָּרוּעַ?
וְכֻלָּם
אָמְרוּ לִי שֶׁזֶּה פָּשׁוּט גַּעְגּוּעַ.”
סבתא עצובה
ועומר מרגיש געגועים.
הוא מנסה
למצוא פתרון לגעגוע ונזכר בעפיפון שקבל פעם מתנה מסבתא.
למה עומר לא
מתראה עם סבתו כמו תמיד?
מה הקשר של
העפיפון לפתרון הגעגועים?
על כך תקראו
בספר !
בעולם שבו
מתרחש הסיפור מתקיימים רק שניים: הסבתא, והנכד.
סבתא ממלאת
תפקיד חשוב בחייו של עומר אבל הספר אינו מתמקד רק בה אלא מותיר את עומר כדמות
חשובה בסיפור. גם האוכל הוא כבר לא הדבק שמחבר את סבתא לנכד, כמו פעם. הכיף אצל
סבתא הוא בהנאה ההדדית, בחויות שהם חווים יחד.
הסיפור מסופר
מנקודת מבטו של עומר, בשפה ובתאור שילדים יכולים להזדהות איתם בקלות, כשחוט של
הומור שזור בין הזכרונות.
“עפיפון של
געגוע” הוא סיפור מחמם לב על הגעגוע שנובע מניתוק וריחוק מסבתא.
סיפור עם
מסר לילדים צעירים שאומר, שכל עוד אנחנו נאהבים על ידי מישהו אז לעולם איננו
לבד באמת.
הכתיבה משעשעת
ובעיקר אמיתית, ופונה למבוגרים לא פחות מאשר לילדים, ומתארת בחיוך את האהבה הגדולה
החפה ממגבלות ומגינונים חינוכיים, אלא מבוססת על חוויות ועל כיף יחד, שבין
סבתא לנכדה האהוב.
העפיפון מסמל
את הרעיון שהאהבה אינה קשורה למראה או למגע והיא מחברת את מי שאוהבים, בכל מקום
ובכל זמן, ומאפשרת להתגבר על דאגה וגעגוע אליהם. האנשים שאוהבים אותך הם לעולם לא
רחוקים וגם אם רואים אותם לעתים רחוקות עדיין יכולים לאהוב אותם ולדאוג להם. אבל
באמצעות העפיפון הם יכולים להעביר את רגש האהבה שבליבם.
ישנן סיבות
רבות שאהבתי את הספר הזה, אך הסיבה העיקרית היא ש”עפיפון של געגוע” הוא ספר
מנחם שמתאים לכל גיל בכל סיטואציה בה רוצים לשרש את הרעיון שאנחנו לעולם לא לבד
באמת. הוא יכול לשמש כמתנה לילדים העוסקים בפרידה מכל סוג, והוא מושלם לילדים
העוברים דירה.
האיורים שנעשו
בטכניקת הקולאז’ על ידי המאירת מור בן דרור מיוחדים, והצבעוניות שנבחרה משרה אוירת
רוגע, והם מדגישים וממחישים את הטקסט.
מומלץ לבני 4-7
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה