החברה הגאונה- אלנה פארנטה

החברה הגאונה- אלנה פארנטה

תרגום אלון אלטרס

הוצא’ הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה

אוגוסט 2015

זהו סיפור על כוח: מי מחזיק בו, איך הוא מושג ואיך אבד, ומה קורה כאשר הוא בידיך.

זהו סיפור של אלימות:  בבית ובחברה, פיזית ורגשית . וכל זאת, ברומן על שתי נערות צעירות, הבוחנות  את חברותן בדרום איטליה שלאחר המלחמה.

“החברה הגאונה” הוא החלק הראשון מתוך ארבעה, ברומנים הנפוליטניים של אלנה פארנטה.  הוא מספר את זיכרונותיה של לנו, אלנה גרקו, בת 66,  על חברותה עם לילה צ’רולו, בשכונת העוני של שנות החמישים בנאפולי. בעזרת תובנות שנונות  וכתיבה מיומנת, אלנה פראנטה יצרה תיאור חי של שתי צעירות הנאבקות להתעלות מעל גורלם הרגיל של אלה שנולדו בתנאים קשים כאלה.

לִילָה צֶ’רוּלוֹ, ילידת 1944, בתו של הסנדלר שלא יצאה כל חייה מתחומי נאפולי, נעלמת בגיל 66, ונעלמים כל חפציה ומסמכיה, לאחר שאף גזרה את עצמה מכל התצלומים שבהם הופיעה עם בנה. היא הגשימה בהגזמה אופיינית את רצונה להתנדף ולמחוק את כל החיים שהותירה מאחוריה – והמעשה הרגיז מאוד את אֶלֶנה גְרֶקוֹ, בתו של השוער בעירייה, בת־גילה וחברת־הנפש שלה כמעט 60 שנה. כמין נקמה מתיישבת אֶלנה, שהיא כבר סופרת, לכתוב כל פרט מסיפורן של השתיים, זו מול זו, לאורך כל השנים.

שתי הנערות החכמות גדלות בתוך מעגל שוחק של עוני ובידוד שנוצר על ידי הבעיות של המדינה האיטלקית לאחר המלחמה, הפוסט-פאשיסטית . לשתיהם, יחד עם שאר ילדי השכונה, יש אפשרות לברוח מהמעגל הנחשל ,ולפרוץ מהשכונה ע”י הצטרפות לתוכנית לימודים שבה הבנות לוקחות חלק. אבל לא זה עיקר הסיפור. בעיקר הסיפור הוא על איך זה להיות מבורך או מקולל מספיק, כדי שתהיה לך חברת ילדות שהופכת להיות  מרכז היקום שלך, ואיך החברות הזו יכולה פשוט לשנות את חייך, ולהפוך אותך לאדם שאתה ,בשנים שאישיותך מתעצבת.

הורים היכו את ילדיהם, אחים היכו את אחיותיהם, בעלים היכו את נשותיהם, והאחים סולארה העשירים שמרו מוטות ברזל במכונית הספורט שלהם, לקרבות הרחוב.

אבל אלנה ולילה הן יוצאות דופן, בתוך חברה שמסורת האלימות והדיכוי הולכות יד ביד עם עוני. הן מנסות לפרוץ את המעגל הזה ולמצוא עתיד טוב יותר עבורן. לפחות בהתחלה. בסופו של דבר מתברר, שהגורל עומד לצידה של האחת , בעודו משאיר את השניה מאחור, רק בגלל קשיים כלכליים. לילה נלחמת . למרות חזותה החיצונית כילדה צנומה,  שכולה עור ועצמות, היא בעלת חוכמת רחוב וחסרת פחד ממשפחתה, מחבריה ללימודים ,מהמורים ,מהבריונים בשכונה. כולם מוקסמים וחסרי אונים אל מול האינטליגנציה שלה והיופי הברבורי שלה . יש לה כוח פנימי, אמת פנימית,  והיא נשארת נאמנה להם לאורך כל הדרך.  ומאחר והיא נשארת בשכונה היא מחפשת את הדרך להתעשר מתוך תקווה שבעזרת הכסף היא תצליח להימנע מהחיים שצפויים לה, ולהראות לנשות השכונה שאפשר גם אחרת. שלא חייבים נישואים וילדים לפני גיל עשרים, ובעקבותיהם עשרות שנים של עבודה קשה, שהנעורים והיופי, נבלעים ונעלמים לתוך מעגל של מחויבויות, כניעה לבעל, בורות. חלום ילדותה של לילה להפוך לסופרת מפורסמת הוחלף על ידי תוכניות מעשיות יותר של פתיחת עסק נעליים יוקרתי עם אחיה המבוגר יותר, רינו. אבל אפילו את התוכנית הזאת בולם אביה , עד שאחד המחזרים של לילה נכנס לענין. למרבה האירוניה,  היופי של לילה הוא הכוח שמאפשר לה להשיג את את מה שאינה יכולה להשיג  באמצעות האינטליגנציה הטבעית שלה.

אלנה מתארת לאורך כל הספר את יחסי שנאה- אהבה- קנאה- הערצה  ביניהן. מרגע שלילה  מפתה אותה להשליך את בובתה האהובה למרתף, הקורא נקרע  בין שתי הנערות האלה, אחת אכזרית וחזקה ופוגעת, והשנייה נאיבית וחסרת חן. אלנה עוקבת אחרי לילה, חסרת אונים מול הכריזמה העזה שלה. ולמרות שהיא מקבלת הזדמנות להמשיך ולרכוש השכלה, היא חייבת לעבוד קשה ולהשקיע כדי להשיג משהו. דבר לא בא לה בקלות. ועדיין, לילה היא זו שמנחה את הלמידה שלה. בוחנת אותה, לועגת לה, מתחרה בה.  לילה לומדת בסתר, בכוחות עצמה לטינית . אם אלנה לומדת ונבחנת  ביוונית, לילה בודקת את המילונים הזמינים מהספרייה. היא לא מספרת לאלנה דבר על כך. לא מחפשת להרשים אותה. מצד אלנה יש רצון להרשים את לילה, והכול בסדר בעולמה אם לילה מאשרת את מעשיה . אם היא מרגישה שלילה אינה מרוצה ממנה, היא מרגישה כמו גור דחוי ונעצבת. בתיכון, אלנה מוצאת את עצמה מגבשת את מחשבותיה ואת טיעוניה כפי שעשתה לילה, תוך שימוש בדיקציה שלה. אלנה נעה קדימה תוך אשמה מעורבת בתחושה של ניצחון – למרות שהיא זו שרוכשת השכלה, לילה היא אחראית על החשיבה האינטלקטואלית שלה.

מי משתי החברות היא “הגאונה”? 

האם זו לִילה, שאינה לומדת מעבר לחמש שנות לימוד, אך מתוך תחרות עם אֶלנה כמו ממשיכה בבית־ספר חשאי ומלמדת את עצמה ובגיל 12 מעצבת נעליים מסוגים שלא ראתה מעולם? לִילה הנחושה והנועזת, חסרת הרסן, שחריפותה היא כמו הכשת־נחש? ושמא זו אֶלנה השקדנית והמלומדת, האחת מן השתיים שתגיע רחוק ותהפוך להיות סופרת?

לוקח זמן להיכנס לספר.  כל כך הרבה ארועים וכל כך הרבה משפחות בשכונה, ולכל אחת מהדמויות יש כינויים עד שקשה לזכור מי היה מי, ומי עשה מה, ומה טיב הקשרים ביניהם, היריבויות, והאהבות .אך בשלב מסוים מבלי להרגיש, השמות מתחברים לדמויות והסיפור קולח  ביתר קלות .

הסיפור מסופר בגוף ראשון, מנקודת מבט של אלנה. הכתיבה מפורטת לפרטי פרטים. כל סיטואציה, כל ארוע מפורק לפיסות, אבל באופן עשיר ומספק. העולם הזה של נאפולי שלאחר המלחמה קם לתחייה. כל שורה נשמעת אותנטית ,צבועה בצבעים וריחות וקולות חיים . פארנטה לא נרתעת מלתאר את הדמות שלה או לספר על מעורבותה בכל הדברים הקטנים של הילדות או גיל ההתבגרות, שמלות, החברים הכי טובים, אויבים,  ותחרויות הסטטוס האינסופיות. יש  נערה פופולרית שכולם רצו בה, יש בריונים אכזריים, אינטלקטואלים בתחילת הדרך, יש אהבות כשרות,אהבות בסתר, אהבות חריגות לתקופה, מעודדות מזדנבות, וגם אלנה עצמה מתוארת  כאינטלקטואלית מרכיבת משקפיים עם פצעי בגרות…הדינמיקה המשפחתית , הסודות של השכונה, הנאמנויות המשתנות, החשבונות האינסופיים,ותיאורי האומללות של דור ההורים ודור הילדים  מוצגים במלואם, בצורה טובה ואמיתית כל כך שבסופו של דבר הרגשתי כאילו חייתי עם המשפחות האלה.

ספר מקסים ומעורר השראה.

הנערה מכיכר טיימס - פאולינה סיימונס

הנערה מכיכר טיימס - פאולינה סיימונס

תירגמה מאנגלית: נורית לוינסון.

הוצאת מודן, 548 עמ’

"הנערה מכיכר טיימס" הוא  ספר ארוך מאוד, מלא בפרטים, עם התחלה די איטית ולא הכי ברורה, אך מבלי להרגיש נשאבים לתוכה.  ואוי, כמה  נשאבים אל חייה של הגיבורה ,אל קשת הרגשות שכוללים ייאוש, עצב, תסכול, כעס, אושר, אהבה, אמפתיה ותקווה, בעיות בריאות ודרמה משפחתית.  אל השילוב של מסתורין  ורומנטיקה. ומבלי להרגיש בכלל שוקעים לתוך העלילה המורכבת ,קורעת הלב והבלתי אפשרית להכלה לעיתים.

אז, על מה הספר?

לילי קווין בת ה- 24, אין לה פרוטה והיא נאבקת לסיים את לימודיה בקולג´ ולעמוד בתשלומי שכר הדירה שלה – וגם למצוא אהבה. אמנם הדברים המעניינים ביותר בניו־יורק השוקקת קורים דווקא לאנשים הסובבים אותה, אבל לילי אוהבת את חייה חסרי המטרה, והיתה מוכנה להמשיך כך אלמלא איימי, חברתה הטובה ושותפתה לדירה – היתה נעלמת. כאן נכנס לחייה הבלש ספנסר אומלי ממשטרת ניו־יורק, שגם לו יש לא מעט שלדים בארון. ואילו סכום כסף גדול שנופל לידיה של לילי, והיה צריך להקל על מצבה, מביא בעקבותיו כוחות אפלים ההולכים ומכתרים אותה.

ככל שהחיפושים אחרי איימי נעשים אינטנסיביים יותר, מוצאת לילי את עצמה נלחמת על חייה ונאלצת לבחון מחדש את כל מה שידעה על חברתה ועל משפחתה. הגילויים המזעזעים על האנשים שהיא אוהבת מכריחים אותה לעמוד מול אמיתות שישנו אותה לתמיד.

יופיו של הספר הזה אינו בהכרח בסיפור המרכזי,  אלא במסע ההתבגרות המפותל  שעוברת לילי, בעל כורחה, מנערה חסרת מטרה לאישה היודעת מה היא רוצה מהחיים. התיאורים של  שמחת הציור שלה , אכזריות מחלתה הנואשת, ולצידם התמיכה והאהבה העדינה שהיא חווה – מרגשים עד אין קץ. היא נלחמת פיזית ורגשית דרך הגילויים שמדהימים אותה ואת הסובבים אותה, והיא תופסת את הרגעים היקרים שבחיים שמעניקים לה תקווה. כל אלה ואחרים הם שהביאו אותי לקרוא עד השעות הקטנות של הלילה ולהפוך דף ועוד דף עד העמוד האחרון, ועדיין לחשוב שהלוואי ולא היה מסתיים אלא ממשיך עוד ועוד.

לפאולינה סימונס יש את היכולת לקחת אותי למקום שמעט מאד סופרים אחרים הצליחו  וזאת  בזכות הכישרון לספר סיפור שבו התפתחות הדמויות והעלילה מדהימים.

הרגשתי את הכאב של לילי .

הרגשתי את הכאב של ספנסר.

א ה ב ת י    מאד!

עכשיו אפשר להתחיל - ורד שנבל

עכשיו אפשר להתחיל - ורד שנבל
כנרת זמורה-דביר .2013 .237 עמ’

גיבורת “עכשיו אפשר להתחיל” היא עמליה “מילי” תומר, שחוותה לידה שקטה בעבר, עם בן זוגה רני. הטרגדיה הביאה להידרדרות ביחסיהם עד שהחליטו להיפרד, אלא שהפרידה שלהם שילבה גם מעשה אהבים והביאה מתנה לא צפויה. כעת, עמליה לא צריכה רק להתמודד עם פלונטר רגשי ומחשבות על משמורת משותפת על הילד שבדרך, אלא גם עם השאלה מתי לספר לסביבה, שכוללת אמא יבבנית, חברה טובה שנדפקת אט-אט בגלל טרגדיה משלה ושכנות לסביות שבעצמן מנסות להביא ילד בתוך ים הבעיות שמסביבן. לכל אחת מהן יש סיפור, מורכב לא פחות ולעתים אף יותר מזה של עמליה. ויש גם את יפתח, גם הוא גרוש טרי, שחוזר לאחר שנים לחייה של עמליה.

ניתן להביט עליו כעוד ספר ברשימה ארוכה של רומנים ששמים את הילד במרכז – זה שנולד מת, זה שנולד חי, זה שעדיין לא נולד או זה שאומץ. ולמרות זאת, נדמה שהפונקציה המרכזית שהוא ממלא היא ערטול אישיותה של עמליה מכל שכבה אפשרית והצגתה במערומיה.

ורד שנבל, עיתונאית ובלוגרית, כתבה במשך שלוש שנים בלוג ב”סלונה” בו תיארה את קורותיה של מילי. את התכנים האלה היא החליטה לאגד, עם שינויים קלים מהמקור, לרומן . מתוך “וואלה” תרבות ובידור

אם אהבתם את “בית הקפה של נורה אפרון”, אני בטוחה שתאהבו גם את “עכשיו אפשר להתחיל”.

אני נהניתי.קריא.מסקרן.מרגש.מומלץ!

הרוסייה הקטנה - סוזן שרמן

הרוסייה הקטנה- סוזן שרמן

תרגום: קטיה בנוביץ

ידיעות ספרים, סימנים, 2013

שם הספר ,”הרוסיה הקטנה” ,מתייחס  לגיבורה המתגוררת ברוסיה הקטנה, או כפי שהיא מכונה כיום, אוקראינה.

אוקראינה לא היה המקום המאושר ביותר להיות בו באותה תקופה.

שרמן מבססת  את הרומן על הסיפור של סבתה ,על בריחה מרוסיה עם ילדיה הקטנים. היא לוכדת כל כך הרבה מהמדינה, מחיי היום יום. התיאורים שלה מאפשרים לראות את החנויות הקטנות בעיירות, את השדות, את עליבות החיים של היהודים, העוני והדלות, הבערות, הדרכים לקדש ולכבד את השבת והחג היהודי, לצד הפחד מפני הגויים , את מעשי ההרג, לשם הרג, הבזיזה, עלילות הדם, ומביאה תיאור נוקב של האנטישמיות, ויחד עם זאת את ההתעוררות והנסיון להגן על עצמם בהקמת קבוצות מחתרת כמו הבונד ואחרות. אפשר ממש להרגיש את הקור,הרעב והפחד ואת הכוחות הנפשיים שנדרשים כדי לשרוד ארועים כאלה.

ובתוך אלה, היא משרטטת דיוקן משכנע של צעירה יהודייה העוברת מעוני לעושר וחזרה לעוני במלחמת העולם הראשונה ובמהפכה הרוסית.

ברטה הצטיירה בתחילת הספר כנערה מפונקת. בגיל צעיר, היא עוברת לגור במוסקבה אצל קרובי משפחתה העשירים, כבת לוויה של בת דודתה. היא חושבת שכבשה את העולם, נהנית מהעושר התרבותי והחברתי של מוסקבה, רוכשת השכלה,וחושבת שככה יראו חייה תמיד. אנחנו מתוודעם אליה כשהיא עוזבת את הבית במוסקבה  ויוצאת לנסיעה ארוכה ברכבת . לא ברור לאן בדיוק,  אך בתחנה האחרונה מתחוור לנו שהיא חוזרת לעירה הקטנה שלה, באוקראינה, שנקראת גם רוסיה הקטנה. ברטה חושבת שזה רק ביקור בבית הוריה. אך המציאות תופחת על פניה כשהיא מבינה שחזרה לתמיד. השבר שלה גדול. היא חריגה במקום מכל בחינה. השמלות המפוארות שלה הן ניגוד משווע ללבוש שהנשים ובנות גילה לובשות בעיירה, היא משכילה מהן.קוראת ספרים. דוברת צרפתית. הקנאה, הליחשושים וחיי היום יום מאלצים אותה לשאת בנטל המשפחתי, בחנות המכולת של הוריה ולהסתגל למציאות,ומהר. לאורך כל הספר אנחנו רואים איך ברטה לא רוצה שישפטו אותה  על פי המקום שנולדה בו או עפי המשפחה ממנה באה.

קרן האור בחייה מפציעה כשהיא מכירה את הרשל, שיהפוך בעתיד לבעלה. אך פעילותו החשאית של הרשל בבונד, הליגה לעבודה היהודית, הכוללת הברחת נשק לשטעטל כדי להגן עליהם מפני הפוגרומים שסוחפים את בני הכפרים הרוסיים,  מאיימת על החיים שבנו ועל ההבנה בנישואיהם. למרבה המזל (אולי לרוע המזל) ברטה לומדת קצת ענווה, אבל רק אחרי שהיא משלמת מחיר כבד על החלטה שגויה שהיא מקבלת. מרגע זה ואילך היא עוברת שינוי ענק בהתנהלותה, ולומדת כל יום מחדש איך לשרוד. לומדת מה המשמעות של אהבה ללא תנאים, קבלה ללא תנאים,  ומפסיקה להכחיש ולהתכחש מאיפה וממי היא באה.

ברטה אלשונסקי היא לא בעלת אופי שקל לאהוב . אבל אהבתי אותה ואת הסיפור שלה.

יש לה רעיונות משלה על החיים והיא לעולם לא נסוגה ממה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה לחיות למרות העובדה כי רבות מבחירותיה אינן מגובות על ידי האחרים או השכל הישר. ברטה צומחת מתוך קשיים, אבל היא עושה זאת בצורה הנכונה למי שהיא..

אי אפשר שלא להתאהב בה וללוות אותה במסע שהיא עוברת, גדלה ומתבגרת.

שרמן שאבה אותי לתוך הסיפור, ושבתה את לבי גם בתיאורים הרומנטים, וגם בתיאורי האימה של הזמן. הפרעות, מלחמת העולם הראשונה, הקוזאקים ושאר הקבוצות שנלחמו אלה באלה ובאחרים חשפו אותי לתקופה שהיתה פחות מוכרת לי. אני לא יכולה להתכחש לעובדה שגמעתי את הספר כמו צמא למים.כל כך הרבה דברים בסיפור הזכירו לי את הסיפורים של אמי ז”ל על החיים בעיירה ממנה באה, וגרמו לי להרגיש כאילו היא כאן, יושבת לידי ומספרת…

ספר נפלא!

המאהב החשאי-איזבל איינדה

המאהב החשאי-איזבל איינדה.

תירגמה מספרדית: סוניה ברשילון.

הוצאת ידיעות ספרים, 344 עמודים

כשהתחלתי לקרוא את "המאהב החשאי" של איזבל איינדה, התרגשתי. קריאת ספר של איינדה, מבטיחה הנאה מספר שכתבה הסופרת שכתבה את  “בית הרוחות”, “ארצי שהמצאתי” ו”עיר המפלצות”, כולם נפלאים. אי אפשר שלא להכיר בכישרונה לספר סיפור שבו הנרטיבים הם מעבר לזמן, לאהבה ולתרבויות לאורך הדורות.

הרומן מתחיל בשנת 2010. בברקלי, קליפורניה.

“לארק האוס” הוא בית דיור מוגן מאוכלס על ידי אינטלקטואלים וליברלים, מחפשי דרך רוחנית, אמנים והיפים מזדקנים. למקום מגיעה זקנה מסתורית בשם אלמה. היא בת 78 (82 בסוף הספר), עשירה מאוד, אלגנטית מאוד, אריסטוקרטית ויהירה: כבר בתחילת הספר היא פוקדת ללא היסוס על המטפלת המולדובית במקום, צעירה סימפטית וישרת דרך בשם אירנה בזילי, לשמש לה מזכירה.

הקוראים נשאבים במהרה לתוך סאגה רחבת ידיים וחוצת יבשות ודורות, שבמרכזה שתי נשים. שתי הנשים האוחזות בחוטי העלילה, אחת צעירונת, איריניה בזילי, והאחרת, אלמה בלסקו, באמצע שנות ה־80 לחייה, מניעות את הסיפור בין שני פלחי זמן. האחד – שנות ה־40 וה־50 של המאה הקודמת, והשני, זמננו אלה. כל הנשים בסיפור, כולל היפניות, ניחנו באופי חזק, והן יוזמתיות ודעתניות. הגברים, חוץ ממתועב אמריקאי אחד, כולם ג’נטלמנים, נדיבים, קשובים, עדינים, סבלניים. נפלא מכולם הוא “המאהב הסודי”, איצ’י, יפני שנולד בקליפורניה, ושאביו, היה הגנן היפני של האחוזה בה גדלה אלמה…

איינדה מביאה את אירינה, הצעירה המסתורית, למקום עבודה חדש, בית אבות למעמד הבינוני, ומפגשיה שם יתניעו סיפור שיכלול עולמות ריאליים ונסתרים כאחד. אלמה, הילדה שהוריה שלחו מפולין אל הדודה באמריקה, כדי שיוכלו לעלות בשקט לרכבת אל מחנה המוות, תתאהב עד כלות דווקא ביפני המעודן. ודווקא היפני המעודן יבלה שנות נעורים מכריעות במחנה ריכוז בלב מדבריות יוטה, באותה מלחמה שממנה ניצלה אלמה. קווים מקבילים נמתחים בין איצ’י לאלמה ובין אלמה לאירינה, שגודלה בידי סביה במולדובה, ונשלחה אל אמה השתויה באמריקה. שלושתם סבלו מילדות חריגה ומהיעדר הורים בתפקוד מלא. ושלושתם מלמדים איך לאהוב. אם בזהירות ובעדינות ובהיחבא, אך בהתמדה ובתשוקה שאינה מתכלה, ואם בקיפאון שיש להפשירו, ובסבלנות אינסופית.

ב–1942, נשלח איצ’ימיי עם כל בני משפחתו למחנה מעצר אמריקאי ביוטה. זאת היתה תקופה אפילה, שנחרטה בזיכרון הקולקטיבי האמריקאי כפצע שטרם הגליד.

דמויות מרכזיות נוספות הן נתניאל, חבר, בן דוד ובהמשך בעלה של אלמה, וסט, נכדה המאוהב באירנה.

זאת, בקווים כלליים ביותר, עלילת הספר. אבל מספר הדמויות ועלילות המשנה גדול בהרבה. העלילה עשירה בפיתולים ובהפתעות .יש בו מכל וכל: מלחמת העולם השנייה, ילדים יהודים שמוברחים מאירופה, יהודים עשירים שחושבים שכספם יציל אותם ממוות, מחנה מעצר אכזר ליפנים, קומוניזם ועוני במולדובה, נערות תמימות שנמכרות לבורדלים בטורקיה, רשת פדופיליה, הגנת עדים, הומוסקסואליות מוסתרת, התפרצות האיידס בשנות ה–80, הפלות בלתי חוקיות במקסיקו, הבדלי מעמדות, המתת חסד ואפילו פרק על הקמתה של ישראל ועל המוסד .

מה שאני באמת אוהבת באיזבל איינדה היא היכולת שלה ליצור דמויות חזקות, שלמרות המוזרויות שלהם , הנפתולים והפיתולים הן כל כך מדברות אל הלב וכל כך אמיתיות.

אנחנו מתוודעים אל הדמויות בחוכמה, כמו גם אל הנושאים על אהבה, מוות, הזדקנות, טראומה בילדות, זהות מינית, ציפיות של החברה, נתינה וסליחה .

את כל אלה ועוד  איינדה עשתה  כאן עם משפחת בלאסקו.

בסוף הקריאה כמעט הרגשתי שגם אני חלק מהמשפחה הזו.

הלב של גברת קליין – גייל פורמן

הלב של גברת קליין – גייל פורמן

תרגום: דנה טל

ידיעות ספרים . מאי 2017

ריבֵּת’ קליין, אֵם עובדת מרוטת עצבים שעסוקה כל כך במטלות היומיום,  חוטפת התקף לב, אבל לא קולטת את זה. פשוט אין לה זמן להתעסק בכאבים ובתחושה המחליאה שלא עוזבת אותה כמה ימים.

כשהיא חוזרת הביתה אחרי ניתוח מעקפים קשה, היא קולטת שההחלמה הרבה יותר ממושכת מכפי שחשבה, ומרגישה שהסובבים אותה רואים בה נטל ולא מגלים כלפיה חמלה. כולם מצפים שהיא תחזור לחיים של לפני האירוע ותתחיל למלא את כל המטלות – טיפול בילדים וטיפול בתחזוקת הבית-  כאילו לא ארע דבר. היא מרגישה שהכל מציף אותה וסוגר עליה  ובהחלטה של רגע, חייה מתהפכים עליה. היא מבינה ש “אם אין אני לי מי לי”… משאירה לבעלה הודעה מבולבלת וזועמת במייל, עולה על רכבת אל עיר הולדתה, שוכרת דירה קטנה ומתחילה במסע להחלים.

להחלים פיסית, נפשית ולפתור את כל מה שלא פתור בחייה הלא פשוטים.

הרחק מביתה, היא מתעמתת עם עברה ומתחילה להבין מי היא ואיך הגיעה לאן שהגיעה. בסופו של דבר, היא מגלה שהחיים שלה הם בכלל לא מה שחשבה…

סיפורה של מריבת’ קליין מרגש, מצחיק, עצוב – הכול ביחד. קשה שלא להזדהות עם הגיבורה המקסימה, שפשוט רוצה שיניחו לה, לפחות לזמן-מה.

הלב של גברת קליין עוסק בדברים הכמוסים שכולנו ממאנים להתמודד איתם, אך גייל פורמן מצליחה בכישרון רב להאיר את האמביוולנטיות של האמהוּת בעידן המודרני ובמערכות יחסים: בין נשים לגברים, בין נשים לנשים, בין הורים לילדים.

התחלתי וסיימתי את הספר ביום אחד.  

כמו רבים מספריה של גייל,  קל ללכת לאיבוד בין דפיו.

ועכשיו נרקוד! - קארין למבר

ועכשיו נרקוד! - קארין למבר

מצרפתית: מיכל אסייג

הוצאת הכורסא, 2017

לחיים יש מעט להציע למרגריט בת ה-  78 מאז בעלה אנרי מת. אבל חמישים השנים שקדמו לכך לא התאפיינו בשמחה ובהתלהבות.

כשבעלה הנוקשה והשתלטן נפטר, היא נפלטת לתוך מציאות חדשה של שקט ובדידות. רופא המשפחה מציע לה לצאת לטיפול במעיינות מרפא בהרי הפירינאים כדי לנסות ולהשיב את רוחה. גם מרסל, שאיבד את אשתו האהובה כמה חודשים קודם לכן, מגיע למעיינות המרפא לאחר שבתו דוחקת בו לנסות ולצאת מאבלו.

מרגריט אוהבת את פרנסואז סאגאן, להאזין לשירים ברדיו, ולטפל בגינה. מרסל אוהב מוסיקת שעבי אלג’יראית, את הכוכבים וקרנף אחד בודד וזקן. הם באים מנישואים שונים, חיים ונסיבות אחרים, ולמרות שהם כה שונים, הם מפתחים מערכת יחסים אוהבת, גדולה ונוגעת ללב במעיינות המרפא, רחוק מבתיהם ומהרגליהם הישנים. שם מוצאים השניים שפה משותפת ומגלים את יכולתה של האהבה לפרוח גם בגיל השלישי.

תגידו לזאבים שחזרתי הביתה-קרול רבקה בראנט

תגידו לזאבים שחזרתי הביתה-קרול רבקה בראנט
תרגום: דנה אלעזר הלוי
ידיעות ספרים, אחוזת בית .ינואר 2016

השנה היא 1986. 

האדם היחיד שבאמת מבין מה עובר על ג’וּן, נערה ביישנית ומופנמת בת ארבע־עשרה, הוא הדוד שלה פִין, צייר ניו יורקי ידוע. רק בחברתו – הרחק מהוריה השקועים בעבודה ומאחותה הגדולה והמתנכרת, גרטה – ג’וּן יכולה להרגיש בנוח, להיות היא עצמה בלי לחוש מוזרה. פין הוא הסנדק שלה, איש סודהּ וחברהּ הטוב ביותר. לכן, כשהוא מת ממחלה מסתורית שאסור לדבר עליה, עולמה של ג’וּן מתמוטט. אך מותו הטרגי של פין מוביל להיכרות מפתיעה עם אדם שמסייע לה להתמודד עם האובדן, להבין את נסיבות מותו של הדוד האהוב ואפילו למצוא מעט שלווה בנפשה המסוכסכת.

רגע לפני שמתחיל טקס הלוויה של פין, ג’וּן מבחינה בגבר אלמוני גבוה ורזה, שעוקב מרחוק אחר הנוכחים ומסתלק מיד לאחר שגרטה מצביעה עליו ולוחשת לאחותה הקטנה: “זה האיש שהרג את הדוד פין.” כעבור שבועיים ג’וּן מקבלת חבילה הממוענת אליה, ובתוכה קנקן תה יפהפה שהשתייך לדודהּ ומכתב קצר מאותו גבר אלמוני, טובי שמו, שמבקש להיפגש איתה בחשאי. בעקבות אותה פגישה מתפתחת בין השניים חברות אסורה שאיש לא יודע על קיומה, ובמהלכה מגלה ג’וּן שהיא לא האדם היחיד שמתגעגע לפין, ושעליה לתת אמון באדם מושמץ ושבור לב שמבין עד כמה גדול הכאב שלה.

ספר נפלא ומרגש שאני ממליצה מאד לקרוא ,גם אם יגרום לכם להרגיש כאילו אתם על רכבת הרים. 

הלב נשבר למליון רסיסים . כמעט בכל פרק זלגו דמעות מעיני ובפרק האחרון אפשר היה למלא את הכנרת.

אך האמת , כל דמעה וכל תחושה של עצב, היתה שווה.

הקסם של הספר הוא בכך שהרגשתי חיבור לכל אחת מהדמויות, וזו הגדולה של הסופרת שגרמה לי באמת להבין לעומק כל אחת מהן.

ברוכה הבאה לעולם, קטנה! - פאני פלאג

ברוכה הבאה לעולם, קטנה! - פאני פלאג

תירגום: תמר ביסטריצר

הוצא' מעריב. שנת 2002

זהו סיפורה של דינה נורדסטרום (“קטנה”), צעירה בשנות השלושים המוקדמות לחייה, מראיינת מבוקשת בטלוויזיה של שנות ה-70, שחיה בניו יורק, שבריאותה הכושלת מובילה אותה לחפש תשובות על ההיסטוריה המשפחתית המסתורית שלה. 

בחיפוש אחר העבר, לומדת דינה שיעורי חיים חשובים רבים. הערך של נאמנות, פרטיות, משפחה ואהבה ועד כמה חשוב להאט את קצב החיים הנוצץ והמהיר כדי ליהנות מהחיים, ובעיקר כדי להישאר בחיים.

פאני פלאג מתארת דמויות אמיתיות ומציירת דיוקן מקסים של החיים בעיירה קטנה ארה”ב (במקרה זה אלמווד ספרינגס, מיזורי) כמו גם בחלקים אחרים של העולם (סן פרנסיסקו, וינה, ניו יורק) ובו בזמן נותנת פרשנות חברתית חשובה וחזקה על נושאים כגון גזענות, תקשורת והתהילה כולה.

דנה נורדסטרום, המכונה “קטנה”, היא כוכבת טלוויזיה חכמה, יפה ושאפתנית, העושה חיל ברשת טלוויזיה בעיר ניו – יורק. למרות עברה האפוף מסתורין וההווה המלא סיבוכים, עתידה נראה מבטיח ביותר, עד שהיא מתמוטטת ונשלחת להחלים באלמווד ספרינגס שבמיזורי, העיירה הנידחת שבה גדלה עד גיל ארבע, וממנה נלקחה במפתיע. 

טיפוסים שונים ומשונים מקיפים את דנה:

* סוקי, מסלמה שבאלבמה, שותפתה לחדר בשנות לימודיהן בקולג’, שהיא היפוכה המוחלט של דנה

* נורמה ומקי וורן,קרובי משפחה, אנשים פשוטים, נאיבים וחביבים, מטופשים ובה – בעת חכמים, האוהבים אותה ללא סייג.

* סידני קאפלו, חלוץ העיתונות המציצנית, שאינו בוחל בשום אמצעי כדי להעלות את אחוזי הצפייה בערוץ הטלוויזיה שבבעלותו. .

* ד”ר ג’רי או’מאלי, הפסיכיאטר שאליו הולכת דנה לבקש מרשמים לגלולות שיעזרו לה לישון, המתאהב בה ממבט ראשון, גם כאשר ברור לו מעל לכל ספק שאין שום סיכוי שהיא תשיב לו אהבה. 

ורבים אחרים הנשבים בקסמיה של אשה המבקשת לחזור הביתה, בלי לדעת היכן הבית והיכן האהבה, וומנסה להבין מי היא תוך חשיפת הסודות האפלים של עברה.

בהתחלה חשבתי שזה יהיה רומן עם עלילה צפויה, אבל במהלך הקריאה התגלו פיתולים ומהפכים שהופכים את הקריאה למענגת. 

הספר מתחיל לאט, ונדמה שהוא מעט טרחני.  לוקח זמן להסתגל לתקופה המתוארת, לקפיצות בזמנים, לדמויות,אבל מבלי להרגיש נתפסים חזק, צוחקים ובוכים ומרגישים כאילו גם אנחנו שם. 

הדמויות שלה פאני פלאג כל כך אמיתיות, כנות, מחוברות למציאות, שגם כשהן עושות משהו שהן לא צריכות לעשות, הן נשארות נאמנות לעצמן.

מצאתי את עצמי אוהבת את הספר יותר ויותר עד שלא רציתי שייגמר.

מומלץ.