ים שקט ושפל גלים - דונאל ריאן

ים שקט ושפל גלים -דונאל ריאן

תרגום: שי סנדיק

הוצאת לסה

מאי 2020. 240 עמ'

הרומן מתחיל בסיפור שמספר אב לבתו על קשרי הגומלין בין עצים ביער, כיצד הם מְתַקְשְׁרִים זה עם זה דרך מערכת פטרייתית תת קרקעית, כיצד הם מעבירים משאבים זה לזה, ומסיק שהשיעורים שאנו יכולים ללמוד מעצים הם איך להיות טובים אחד לשני,לתמוך ולעזור בשעה קשה. הרעיון הזה של קשרים נסתרים בין העצים הוא המפתח לעלילה המתוארת בספר, ולמבנה שלו.

"ים שקט ושפל גלים" מספר שלשה סיפורים של שלושה גברים מרקע שונה, שהמשותף להם הוא עצב ואומללות עמוקה בעקבות אובדן. שלשה אנשים שונים מלאי געגוע ותקווה, שלשה ארועים שונים, אך במובנים רבים התוצאה זהה, כי שלשתם סובלים מקשיים ושברון לב.

הספר מורכב מארבעה חלקים. בשלושת החלקים הראשונים אנו מתוודעים לשלוש הדמויות, והחלק הרביעי והאחרון של הספר מלכד את הסיפורים בדרכים לא צפויות, ומראה את הקשרים שקושרים את כולם זה לזה.

החלק האהוב עליי בספר היה סיפורו של פארוק. סיפורו שובר לב, כואב, עצוב.  פארוק הוא רופא סורי, שנקרע בין חובותיו הרפואיות וחובותיו המשפחתיות, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, כששמורדים אסלאמיסטיים משתלטים על העיר. הוא מקבל ההחלטה כואבת לברוח מעבר לים עם אשתו ובתו הצעירה, בתקווה לחיים חדשים, לסיכוי טוב יותר. לשם כך הוא נעזר בכספו ובקשריו, רק כדי לגלות בהמשך שהוא ואחרים שילמו כסף רב לנוכל. הסיפור עוקב אחר המסע של המשפחה אל הסירה שתיקח אותם משם ומה קורה בהמשך כשפארוק הופך להיות  פליט, בורח כמפלט מהמציאות לעולם של סיפורים ואגדות, שהוא מספר לעצמו ולאחרים. היה עצוב להשאיר את פארוק ולהמשיך הלאה.

למפי הוא בחור אירי צעיר, חסר כיוון, שמתגורר עם סבו ואמו ועובד כנהג מיניבוס. הוא מסיע אנשים מבית האבות לפגישות במקומות שונים. סבו מספר בדיחות די גסות, ואוהב פאבים, והוא ולמפי חמום המזג מתקוטטים לא אחת, ולא מצליחים להתגבר על עצמם ולמצוא דרך להביע את חיבתם זה לזה. בנוסף, למפי לא יודע מי או איפה אביו, שעקבותיו נעלמו באנגליה, ומעולם לא פגש אותו. הוא מנסה להתגבר על שברון לב וכעס רב כשחברתו, הולכת ללמוד באוניברסיטה ומאבדת בו עניין, אך הוא די אובססיבי ביחס אליה. הסיפור הזה מלא בפרטים קומיים אך בסופו של דבר עצוב.

סיפורו של ג'ון הוא היוצא דופן מבין השלשה. הוא המבוגר בדמויות. קתולי, שלא יכול ליישב בין אמונתו ואורח חייו. הוא מביט לאחור בחייו ומתוודה לפרטי פרטים ומבקש סליחה על הדברים הנוראיים שעשה בחייו. החיים עם אב שתלטן ואחות רעה והאבל התמידי על מותו בטרם עת של אחיו הנערץ, על האלימות, הסחטנות, הבגידות  והבריונות, שהחלה בבית הספר ונמשכה כל חייו. האובדן והווידוי שלו מתרכזים באהבתו היחידה  לנערה צעירה שאהב בעבר,  ומעשיו בסוף מערכת היחסים ביניהם.

כל אחת מהדמויות קשורה באופן כזה או אחר למים, לים, וכל אחת מלאה בכאב, באכזבה, בתחושה עמוקה של כישלון אישי שמעוררת בדרכה מינעד רחב של רגשות  אמפתיה, סלידה ודאגה אליהם. שלשת הגיבורים מרגישים אבודים ומבקשים עזרה מהיקום.

כוחו של הספר הוא לא רק בסיפור של כל אחת מהדמויות, אלא בשפה התיאורית המיוחדת, המתוחכמת והחכמה שבה משתמש הסופר כדי ליצור תמונה חיה של שלשה גברים שמתמודדים עם אובדן, לחשוף אותם, ולהיכנס לתוך ראשה וליבה של כל דמות, ובכך לאפשר לקורא לחוות את המחשבות, הרגשות והמאפיינים היחודיים של כל אחת מהן.  לכל דמות יש את הקול המאפיין אותה ואף אחת מהדמויות לא מאפילה על האחרת. בכך הוא מצליח להפוך כל אחת מהן לדמות מציאותית, מיוחדת במינה, חיה וקיימת, כשהרגעים האישיים של אובדן שכל אחת מהן חווה מובילה כל אחת מהן לתגובה שונה.

אהבתי את הכתיבה המופלאה והמיוחדת של דונאל ריאן. הוא כמו קוסם של מילים וביטויים. היכולת שלו ליצור משפטים יוצאי דופן, ארוכים ומפותלים אילצו אותי לחזור ולקרוא אותם פעם נוספת. אהבתי  את ההומור השחור, את העצב והכאב, את ההתבוננות הפנימית,  את הדמויות ואת הייחוד שלהן. הרגשתי את האובדן, את החרטה, את הדיכוי וההדחקה של כאב רגשי, כשהתובנה העיקרית היא שלא ניתן לשנות את העבר ואת מה שעתיד לבוא ואי אפשר לחיות כל החיים בדאגה. צריך לבחור בחיים, לחיות את ההווה, את הכאן והעכשיו מתוך טוב לב ואולי אז ימצא שוב האושר.

"ים שקט ושפל גלים" הוא ספר שאי אפשר להפסיק את הקריאה בו, ומצד שני הוא ספר שצריך לקרוא ולעכל באטיות, להתענג על כל פרט, לא רק בגלל הסיפורים השונים אלא כדי להעריך ולהוקיר באמת את סגנון הכתיבה המעולה של המחבר. וכל זה לא היה קורה ללא התרגום המעולה של שי סנדיק. תודה.

רומן מאופק ומרשים.  מומלץ מאדדד!


****

דונאל ריאן הוא סופר אירי מוערך ואהוב. ספריו זכו בפרס ספר הביכורים של הגרדיאן, פרס האיחוד האירופי לספרות ופרס ספר השנה בפרסי הספרות האיריים. ים שקט ושפל גלים היה מועמד ברשימה הקצרה לפרס מאן בוקר וברשימה הארוכה לפרס קוסטה לשנת 2018. דונאל מתגורר בלימריק עם אשתו אן-מארי ועם שני ילדיהם ומלמד כתיבה יוצרת באוניברסיטה המקומית. זה ספרו הראשון המתורגם לעברית.


ים שקט ושפל גלים. לקריאת פרק ראשון/רכישה.

ג'ים הילד - טוני ארלי

ג'ים הילד - טוני ארלי

תרגום: אמיר צוקרמן

הוצאת עם עובד

אוקטובר,2018 .

אייקאסט. ספרים מוקלטים - iCast

"ג'ים הילד" הוא רומן נפלא, שקט ופשוט שמזכיר לקורא עד כמה אנחנו לוקחים כמובן מאליו את השפע בחיינו, כשעד לא מזמן נסיעות למחוז אחר, חשמל בבית או בית ספר שהוא לא מבנה בן חדר, נחשבו יוצאי דופן.

זהו סיפורו של ג'ים בן ה-10 שגדל על ידי אמו האלמנה ושלושת אחיה בעיירה אליסוויל בצפון קרוליינה בשנות השלושים, שנות השפל הגדול.  ג'ים, או "דוק" כפי שקוראים לו דודיו, נמצא בתפר שבין הרצון להתבגר ולקבל אחריות לבין הרצון להישאר ילד.

הסיפור עוקב אחרי ג'ים במהלך שנה אחת עד ליום הולדתו ה -11 , שנה בה הוא מתמודד עם ההנאות והתסכולים של ההתבגרות, נאבק להתגבר על קנאות מיותרות, מנסה להילחם בפחדיו, לומד להעריך את מי שהוא ומהיכן הוא מגיע, ולהבין שהעולם גדול בהרבה ממה שהוא יכול היה לדמיין אי פעם.

זו תקופה מרגשת ומבלבלת עבור ילד בגילו. הוא צריך להתמודד עם פתיחת בית הספר הראשון המאחד בין ילדי ההר לאנשי העיירה, חברים חדשים, חיבור העיירה לחשמל, וסבא שהוא מעולם לא פגש. בין היתר הוא מתמודד עם נושאים רציניים כמו חוסר היכולת של אמו להתאושש ממותו של אביו שהתרחש שבוע לפני שהוא נולד, חברויות שמתפרקות ונרקמות מחדש, וההבנה שלהתבגר זו עבודה קשה. כשהוא נוסע עם אחד מדודיו אל מחוץ לעיירה הוא מגיע לאוקיינוס האטלנטי, לעיירות אחרות גדולות יותר, הוא מתוודע להשפעת השפל הגדול על בעלי החוות, לעובדה שהעולם שלו די קטן בהשוואה למה שבחוץ, ושהוא עדיין קטן, "אני רק ילד."

למרות שג'ים לא הכיר את אביו הוא לומד להכיר אותו מסיפוריהם של הסובבים אותו, כך שהיעדרו הוא חלק ממארג חייו והוא אינו מתייחס לכך כאל אובדן וחוסר. הוא תמיד עטוף בחום ואהבה. המבוגרים המקיפים אותו, ובעיקר דודיו, משמשים עבורו תחליף לאב, מדריכים אותו בעדינות, ומטפחים אותו בדרכים שיהפכו אותו למבוגר טוב. הם מקנים לו את הערכים הישנים של אמונה, יושר, עבודה קשה וכבוד. ג'ים הוא ילד תמים אך כזה שהמבוגרים מתייחסים אליו כאל בוגר משנותיו, והוא גדל להבין את חשיבות הקשר המשפחתי.  הוא מתלבט לגבי מחשבותיו ורצונותיו ולא חושש להראות את רגשותיו. לא תמיד הוא ילד "טוב" ולעיתים הוא מקבל החלטות גרועות, אבל הוא תמיד מתמודד איתם, אם מתוך התבוננות פנימית או שאחד מדודיו מפנה את תשומת ליבו לכך, וכשהוא מזהה את הרגעים בהם היה רע, הוא מנסה לתקן אותם וללמוד מהם.

"ג'ים הילד" הוא סיפור כובש שלוקח את הקורא לימים שהיו,  מנציח את תקופת השפל הגדול, ומספר מנקודת מבטו של ילד בן 10 על ימי ילדותו האחרונים, לפני שהוא הופך לנער. אמנם הוא מתמקד בג'ים אך הנושאים הם אוניברסליים. הוא נוגע  במוות, אכזבה ופחדים, אך יש בו גם אהבה, חברות  וגילוי לצד תיאורי טבע מרגשים. 

הספר מחולק לששה חלקים ומורכב מאוסף סיפורים שמתארים חוויות מעצבות, שבמרכזן ג'ים גלאס. כל פרק עומד כסיפור קצר בפני עצמו. התיאורים מפורטים בצורה חיה כך שניתן לדמיין את כל מה שעובר על ג'ים, וקל להזדהות איתו. לכל אחת מהדמויות קול משלה, מה שהופך אותה לאמינה וייחודית. מצד שני, הספר מתעלם מכמה מהבעיות שהיו בדרום באותה תקופה, ונוגע בהן לשבריר רגע, בראשן הגזענות. אולי ניתן למצוא לכך הצדקה שהסיפור מסופר מנקודת מבטו של ג'ים, ומה שאנחנו מקבלים מוגבל למה שהוא מודע אליו. ועדיין גברים שחורים הם חלק מעולמו של ג'ים...

ספר שבני נוער וגם מבוגרים יהנו ממנו, ואני ממליצה עליו  מאד!

הציפורים - טאריי וסוס

הציפורים - טאריי וסוס

תרגום: דנה כספי

הוצאה: ספרית הפועלים

דצמבר 2019 . 226 עמ'.

"הציפורים" מספר על שני אחים החיים בכפר רגוע בנורבגיה הכפרית.

מתיס הוא גבר בן 37, גבר עם מוח של ילד או אולי ילד שנלכד בגופו של גבר, נשמה תמימה שלא למדה לשקר, או כיצד להסתיר את רגשותיו מאחורי שריון של אדישות או תחכום. הוא מעביר את הימים בהיסחפות אל תוך עולמו שלו, כאשר כל יום הוא מחכה לנס שאמור לקרות. הוא רואה בכל מה שסביבו סימן, הבטחה או איום שצריך ללמוד ולהבין.  הוא חי עם הַגֶה, אחותו הגדולה בת ה- 40, שמחויבת לדאוג לבדה לאחיה, כמהה לאיזו שמחה או רומנטיקה בחייה, ומבזבזת את שאריות נעוריה בסריגת סוודרים שיספקו כמה מטבעות למחייתם, בקוטג' שלהם ליד האגם.  שני עצי צפצפה יבשים העומדים זה לצד זה, בין העצים הירוקים, מסמלים את בדידותם של הגה ומתיס ומכונים על ידי הכפריים על שמם.

לעיתים מתיס מסתובב בחוות המקומיות בחיפוש אחר עבודה, אך מתקשה לשמור עליה, אפילו ליום אחד, מכיוון שלאצבעותיו רצון משלהן והן לא עושות מה שנאמר להן. גם לרגליו רצון משלהן והן לא מוכנות להיכנס לכל חווה כדי לחפש בה עבודה. הוא מתקשה להבין את המציאות ובאותה מידה נאבק להבין קשרים חברתיים כשהוא כל הזמן מודע לחוסר הכישורים שלו. הוא כל כך רוצה להיות כמו האחרים, שונה ממה שהוא עכשיו בשלושה דברים שחשובים לו: יופי, חוכמה וכוח, אך חסרות לו המילים בכדי להעביר את רגשותיו ומחשבותיו , לבטא את העושר של עולמו הפנימי ולתקשר עם האחרים. הוא נשפט על פי עולמו החיצוני, והאנשים קוראים לו "גולם". הוא נאחז במה שהוא מכיר ויודע ומפחד מכל שינוי ,בעיקר  שינוי במזג האויר. חסר בטחון בכל מה שקשור למין השני אך עטוף באשליות ופנטזיה, הבנות מרתקות אותו ומזינות את דמיונו במשך שבועות.

יום אחד עף מעל הקוטג' חרטומן. מתיס מכיר את הנתיב בו עפים החרטומנים ויודע שהתרחש כאן ארוע יוצא דופן. הוא רואה בזה סימן לבאות. הוא מרגיש קרוב לחרטומן יותר מאשר לשכניו בכפר. הוא מנהל שיחות בשפת הציפורים וכותב בשפת הציפורים . התנודות במצב הרוח שלו מבהילות לעתים את האנשים סביבו. חלק מתייחסים אליו בחסד, אחרים מתוך לעג או חשד, וברור שמתיס לא מתאים לעולמו למרות שהוא זקוק לכל כך מעט מהעולם, כדי להיות מאושר.

כשהחרטומן נורה על ידי נער מקומי, מתיס נסער מכך. זמן לא רב לאחר מכן, אחד משני עצי הצפצפה נגדע על ידי ברק ונשאר רק עץ אחד. מתיס רואה בכך סימן שמשהו עומד לקרות ,אך למי? האם זה העץ שמסמל את מתיס או את הגה?

ואכן, מערכת היחסים בין האח לאחות משתנה, בעקבות אהבה מאוחרת שפורחת בין הגה לירגן.  מתיס מתקשה להתמודד עם המצב החדש, והפחדים המלווים אותו מתרבים.

לנוף הנורבגי עוצר הנשימה, תפקיד מאד משמעותי בסיפור, יש בו הרבה נחמה והבנה אך הרבה סימבוליות למה שקורה בין מתיס לסביבה, בין מתיס לבין עצמו ובמערכת היחסים בין האח והאחות.

"הציפורים" הוא סיפור מטאפורי יפהפה כתוב ברגישות ובעומק. הוא מתאר את הסערה הנפשית והרגשית של מישהו עם ליקוי התפתחותי עמוק ומסופר מנקודת מבטו של מתיס ומשקף את המחשבות והתחושות הפנימיות שלו על העולם ועל האנשים האחרים שחיים בכפר, שהנוף הנורבגי המלנכולי סובב אותם. תאור של חיים פשוטים ומייאשים, בתקווה מתמשכת להשתחרר מהם.

הכתיבה יפה, ממעטת במילים, הפרקים די קצרים, הקריאה איטית כזו שמאפשרת להתעכב ולקלוט את כל מינעד הרגשות והמחשבות של מתיס, והתחושה שהרבה לא קורה, כשלמעשה קורה הרבה.  טאריי וסוס מתאר עולם שרחוק מהעולם המודרני, ואת אלה שחיים בשולי החיים הרגילים, ומצליח ללכוד את דמותו המיוחדת ואת התסכול של מתיס והדרך שבה הוא רואה דברים,  לעומת הדרך שבה הדברים קורים באמת. הקורא רואה את הפחדים שלו, את הבדידות, את האומללות ואת תחושת הפליאה הילדותית שלו, לצד הכמיהה והעצב של האנשים הרגילים, כהגה. והסמליות, שמוצא מתיס בטבע והפרשנות שהוא נותן לה רומזת מה עומד לקרות , די הרבה לפני שמגיעים לפרק הסיום.

ספר מיוחד ושונה. עדין ועוצמתי בו זמנית. מרגש ומומלץ.

דָּנָה וְדָן - חֲבֵרִים שְׁנַיִם - רחל שדה

דנה ודן חברים שנים – רחל שדה

איורים: קסאניה לוגובסקי

הוצאה: אוריון הוצאת ספרים

2020. 24  עמ'

הספר מספק הצצה כנה אל חייהם של ילדים שונים. אבל בשונה מספרים אחרים שעוסקים בנושא הספר "לא עושה עניין" מהשונות החיצונית, ולא השונות היא מרכז הסיפור,  אלא קשר החברות היפה שנרקם בין הילדים. בכך הוא פותח צוהר לעולם שבו ילדים מודעים לשונות ביניהם ומקבלים אותו כדבר מובן מאליו.

בספר " דָּנָה וְדָן - חֲבֵרִים שְׁנַיִם ", השונות באה לידי ביטוי בתכונות החיצוניות כמו צבע גוף, צבע עיניים, צבע שיער או סוג השיער (חלק או מתולתל) 

"לְדָן שֵׂעָר צְהַבְהַב כְּזָהָב,

תַּלְתַּלִים מְעַטְּרִים אֶת פָּנָיו.

דָּנָה שְׁחוּמָה וּמְתוּקָה

כְּמִמְרַח שׁוֹקוֹלָד,

גַּם נוֹלְדָה שָׁנָה לְפָנָיו."

אך למעשה, הסיפור מתמקד בלהראות שלמרות השונות החיצונית ובנוסף הפרש הגילים ביניהם , דנה לומדת בבי"ס ודן הולך לגן, השונות אינה משפיעה על יחסי החברות, ושהתחברות אל השונים מאתנו אין בה משהו שונה מבחינת יחסי חברות אחרים, אלא יש בה את אותו קשר

"דָּנָה וְדָן - חֲבֵרִים שְׁנַיִם,

בְּכָל יוֹם מִתְרָאִים לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם.

מִתְנַדְנְדִים וְרוֹקְדִים, קוֹפְצִים וְרָצִים,

כָּל אַחַר הַצָּהֳרַיִם מִתְרוֹצְצִים."

כולם יכולים להיות חברים של כולם, ולא חשוב הצבע, כי לכל אחד מאתנו יש משהו שהוא מיוחד רק לו,  וכל אחד לומד להכיר ולכבד את עולמו של האחר, בלי תנאי.

הקסם בסיפור הפשוט הזה הוא בכך שהוא מנגיש לקוראים הצעירים את ההבנה שלא המראה החיצוני של האדם קובע מיהו. גם אם אנו נראים שונים זה מזה בסופו של דבר כולנו דומים מאוד, וההבדלים חסרי חשיבות  כי אנחנו משחקים באותם משחקים, אוהבים את אותם דברים וכיף ונעים לנו כשאנחנו נחמדים אחד לשני. כולנו בני אדם ועלינו לכבד ולקבל זה את זה בלי תנאי. 

חשוב לציין שלהורים בסיפור יש תפקיד חשוב ושיתוף הפעולה ביניהם עוזר לילדים להתגבר על מכשול שגורם להם לעצב רב.

באילו עוד דברים באה לביטוי החברות בין  דן ודנה?

מאיפה הגיעה דנה? ומה היא מספרת לדן?

מהו המכשול שגורם להם לעצב ואיך הם מתגברים עליו?

על כך תלמדו כשתקראו!

הספר מיועד לגילאי  4-6, אולם גם קטנים וגדולים יותר ייהנו מן החריזה, מהסגנון הקולח, ומהאיורים היפים והצבעוניים שבו.

***

רחל שדה, חברת קיבוץ שדה נחמיה, היא משוררת ומורה . הוציאה לאור כבר חמישה ספרי שירה.זהו ספרה השני לילדים.

הילדה שזכרה הכול - ואל אמיק

הילדה שזכרה הכול - ואל אמיק

תרגום: נעמה תורן

הוצאה: כנרת זמורה-דביר

נובמבר 2018.

עותק דיגיטלי GetBooks

הרומן מספר על ג'ואן וגווין, ילדה וגבר שבעקבות הקשר ביניהם עולות שאלות:

אם היית יכול לבחור לזכור את כל מה שקרה לך, האם היית בוחר בכך?

מה עדיף, לזכור או לשכוח?

ג'ואן לנון היא ילדה בת 10 רצינית לגילה, עם זיכרון אוטוביוגרפי. בעיקרון, התופעה מתבטאת בכך שהיא זוכרת בדיוק ולפרטי פרטים את כל מה שקורה בחייה ויש ביכולתה להעביר אותם מילולית באופן מדויק, רק אם היא נוכחת בהם. היא לא יכולה לזכור או לשנן דברים שקורים ללא נוכחותה. היכולת הזו בהחלט מועילה לעיתים, אך למעשה קשה לה מאוד לחיות איתה, כי היא מדגישה עבורה את החסרון ביכולת הזכרון של אנשים מהשורה, והפחד הגדול ביותר שלה הוא שהיא תישכח.

ג'ואן רק רוצה שיזכרו אותה!  

היא חוששת שהיא תישכח כפי שסבתה שכחה אותה בימים האחרונים של מחלת האלצהיימר. להבנתה של ג'ואן, סבתה נאלצה לפנות אותה מזכרונה כדי שישאר מספיק מקום למילים של כל השירים האהובים עליה, אותם היא זכרה עד ליום מותה. ג'ואן מבינה שלמוסיקה יש תפקיד משמעותי הקשור לזכרון, והתובנה הזו מניעה אותה לחשוב שאם היא תיצור שיר שיהיה מיוחד ונפלא שיכנס ללב השומעים ויהפוך ללהיט היא לא תישכח לעולם. היא נחושה בדעתה לזכות בתחרות כתיבת שירים, כי תהילה, קשורה באלמוות של הזכרון.

לעומתה, גווין רק רוצה לשכוח!  

הוא שחקן וחבר של הוריה, שאיבד את בן זוגו סידני, מהתקף לב פתאומי. האובדן קשה לו והוא מנסה להיפטר מכל דבר שמזכיר לו את סידני, אך מעשיו מקבלים תשומת לב תקשורתית מעט יותר ממה שהוא צפה. הוא בורח לניו ג'רזי, אל  ביתם של פייג' ואולי, הוריה של ג'ואן, ובביתם הוא עובר תהליך הפוך בו הוא מנסה נואשות לשמר את זכרונותיו מסידני.

ג'ואן וגווין מגיעים להסכמה: ג'ואן תעזור לגווין לזכור את סידני, והוא יעזור לה לכתוב ולהלחין שיר כל כך טוב שיבטיח שאנשים יזכרו אותה לעולם ועד, כמו ששמו של ג'ון לנון לא נשכח בזכות השירים שכתב.

ג'ואן משחזרת עבורו את הפעמים בהם ראתה את סידני ומתארת לו עד לפרטי פרטים מה לבש, מה אמר, מה עשה. החזרה אל העבר ואל הזכרונות הם "חתיכות זהב קטנטנות", בזכותם  הוא מרגיש בעוצמה את הקשר לסידני, אבל מצד שני הזכרונות שג'ואן חולקת איתו  מגלים שלסידני היו סודות אותם שמר מפניו.

מה סידני הסתיר?

האם היחסים ביניהם היו מה שגווין האמין שהם היו?

האם סידני היה האיש שגווין חשב שהוא, או שמא הוא היה שונה ממה שהוא הכיר?

הכאב של גווין נובע מההבנה שהזכרונות הם רק בבואה של האיש שסידני היה. מבחינתו, שיכחה מועילה ואף נחוצה, כי היא מאפשרת תהליך ריפוי.

ג'ואן, לא רוצה להיות הילדה שזוכרת הכל, אבל שאיש לא זוכר אותה. קשה לה להבין את עניין השכחה עם התסמונת הייחודית שלה. זיכרונותיה שעומדים בניגוד מוחלט לאופן שבו אנשים אחרים זוכרים, מעמידים אותה אמנם ביתרון לעומת האחרים, אך הדבר מעורר בה את החשש שהיא תישכח.

"הילדה שזכרה הכל" הוא ספר הבוחן אינטראקציה בין ילדה ומבוגר שכל אחד מהם מחפש משהו שונה אך ביחד הם יוצרים ידידות איתנה, ומתמודדים עם השינויים בחייהם. סיפורם של ג'ואן וגווין מובא בפרקים מתחלפים בהם נוצר סוג של איזון בין הצער והספקות של גווין לבין התקווה הנחושה, התמימה,של ג'ואן. המסרים מועברים באמצעות מוסיקה, במיוחד זו של הביטלס, ובאמצעות הזכרונות והתפקיד שהם ממלאים בחיינו. מה מעורר אותם, מה המשמעות של לאבד אותם, והאם זכרון בעקבות תהילה באמת חשוב באותה מידה כמו זכרון שנמצא בלב אלה שאהבו אותנו.

הספר נוגע בהרבה נושאים משניים, אבל אף אחד מהם לא מתפתח והופך למשהו בלתי נשכח. באיזה שהוא שלב הסיפור הפך להיות משמים, ששום דבר לא קורה בו, ופירוט היתר העיק, והתובנות היו רק מהסוג הברור ביותר.

לדעתי, הספר יתאים לנוער מתבגר או עבור קוראים שמחפשים הסחת דעת קלה וקצת רוקנרול.

לשיקולכם!

מילים שנוגעות – שרי ג'יי ראיין

מילים שנוגעות – שרי ג'יי ראיין

תרגום: אוולין שור

הוצאה לאור: אדל - הוצאה לאור

אפריל 2018 .

עותק דיגיטלי Getbooks

"מילים שנוגעות" הוא רומן שמשלב מציאות ובדיון. הסיפור נכתב כמחווה לסבתה של הסופרת, אך גם כזיכרון עבורה.

העלילה מסופרת בשני קווי עלילה מתחלפים. האחד מספר על חייה של סבתא אמיליה באמצעות יומן שהיא כתבה, החל מאותם ימים בהם נלקחה והועברה למחנה הריכוז טרייזנשטט, בשנת 1942. הקו השני בעלילה מספר על הקשר שלה אל נכדתה, אֶמָה, ועל חייה של אמה בהווה.

אֶמָה היל בת השלושים ואחת היא מעצבת גרפית, פרילנסרית, מנהלת זוגיות שאינה לרוחם של בני משפחתה, שלא מפסיקים להפציר בה להתנתק ממנה.

סבתא אמיליה, בת 92, מאושפזת בבית חולים, בעקבות ארוע מוחי קל, מבולבלת בעקבותיו היא שואלת על אדם בשם צ'רלי קריין. אף אחד לא יודע במי מדובר. היא מבקשת מנכדתה להביא לה את הספר המיוחד, שגם על קיומו הם לא יודעים דבר. אֶמָה מחפשת אחר הספר בבית סבתה, ומוצאת קופסת עץ קטנה מתחת למיטה, בתוכה, בין תמונות ישנות נמצא יומן בכריכת עור קשור בסרט. בבית החולים, סבתא מבקשת מאֶמָה להקריא לה מהיומן לא לפני שעליה להבטיח לשמור בסוד את מה שתקרא.

עד מציאת היומן כמעט ולא יודעים דבר על ההיסטוריה של סבתא, רק שהיא שרדה את השואה. אֶמָה לומדת מהיומן דברים שמעולם לא ידעה על סבתה, שמעולם לא סיפרה למשפחתה. הקריאה ביומן לוקחת את הקוראים ואת אֶמָה לשנת 1942 ובעקבותיו מתחיל להתגלות סיפור חייה הפתלתל של סבתה ועולות תהיות לגבי מיהו צ'רלי בפועל.

אמיליה מתוארת כדמות חזקה. היא ניצולה שחיה בתנאים שאף אדם על פני האדמה לא היה צריך לעבור אי פעם, ולמרות מה שעבר עליה, היא הצליחה לבנות לעצמה חיים חדשים תוך הדחקת הזכרונות הרעים.

סיפור האהבה האסור שלה בא להראות שללב דרכים משלו ושהאהבה חזקה יותר משנאה, ולא משנה  דת, גזע, או צבע העור שלך. לא הייתי צריכה את הספר הזה כדי לדעת שהיו גם אנשים מדהימים בין חיות הטרף הנאציות.

לעומת זאת, מערכת היחסים של אֶמָה עם מייק, היתה רעועה ולא מכבדת כדי שתימשך 6 שנים מיותרות, ושמחתי שבסופו של דבר אֶמָה קבלה אומץ להיפרד ממנו וללכת בדרך חדשה, בה תמצא זוגיות שיש בה אהבת אמת.

האם קראתם פעם ספר שפחדתם לקרוא כי ידעתם שהוא עשוי לגרום לכם כאב?

הספר הזה חיכה הרבה זמן על המדף. חששתי מאד לקרוא אותו בגלל ההקשר לשואה. חששתי שיהיה קשה לשמוע את הסיפור של סבתא אמיליה, אך החלטתי  שחובה לשמוע אותו.

"מילים שנוגעות" הוא רומן על אובדן ותקווה, שמספר סיפור בתוך סיפור על שלושה דורות של נשים שמבקש להעביר מסר שגם בתקופה של חושך גדול, אהבה ודאגה לזולת תמיד יהיו קיימים.

ציפיתי לקרוא את הספר, אך כגודל הציפיה כך גודל האכזבה.

הכריכה יפה ומושכת, אך כמה חבל שסגנון הכתיבה היה הרבה פחות.

הרעיון שעומד מאחורי סיפור השואה של סבתא אמיליה נראה מעניין אך הכתיבה לא היתה מעוררת השראה, והסיפור הכיל אי דיוקים היסטוריים שהפך אותו ללא אמין. אך מאחר והסופרת טוענת שהוא מבוסס על מה שעבר על סבתה, לא אשפוט.  

עבורי, שום דבר בספר לא היה מרגש. סגנון הכתיבה היה רדוד, שטחי, והפריע לי שכרכו שואה עם רומן רומנטי. הרגשתי שהספר היה יכול להיות הרבה יותר עוצמתי ובעל עומק ממה שהוא. התיאור של מחנה הריכוז היה סביר אבל קשה לי להאמין שמי ששרד את המחנות יאשר את סיפור האהבה בין אמיליה לצ'ארלי כסיפור מתקבל על הדעת.

חיי האהבה של הנכדה והרומנטיקה בינה ובין ג'קסון לא היו יותר מאשר קלישאה. די הרגיש כמו אופרת סבון.

עם כל כך הרבה ספרים מדהימים על תקופת השואה הייתי אומרת שעל הספר הזה אפשר לוותר. 

עבור המעריצים הרבים שאהבו את הספר, אני מצטערת על הביקורת שלי. הוא בסדר כסיפור אהבה, בהחלט לא כספר על השואה. 

לשיקולכם!