שפת הפרחים - ונסה דיפנבאו

שפת הפרחים - ונסה דיפנבאו

תרגום: אורטל אריכה

הוצאת כנרת זמורה-דביר

2011. 352 עמ'

אני לא זוכרת מתי קראתי ונהנתי כל כך מסיפור כמו סיפורה של ויקטוריה. היא שבתה את  לבי מהרגע הראשון ואהבתי אליה צמחה עם כל עמוד שעבר

ויקטוריה נמצאת בהשגחת מחלקת הרווחה של סן פרנסיסקו, קליפורניה, מאז ננטשה כתינוקת. במהלך השנים היא מועברת ומוחזרת מבתי אומנה בהם ההורים האומנים אדישים, מתעללים פיסית ונפשית. ויקטוריה מאבדת אמון באהבה, לומדת לשרוד, ובעיקר נמנעת ממגע גופני או גילויי חיבה. היא נאבקת בחרדת נטישה והערכה עצמית נמוכה ובמעשיה הנוראיים היא מאבדת בהיותה בת 10, את הסיכוי האחרון והיחיד שלה לפיתרון קבוע.   

הספר עוקב אחר חייה של ויקטוריה החל מיום הולדתה ה-18 תוך שזירת סיפור שנות ילדותה וחייה עם אליזבת, נקודת אור אחת, הורה האומנה הקרוב ביותר שהיה לה כאימא אמיתית. ויקטוריה הצעירה פגועה רגשית ואינה מסוגלת לקיים מערכות יחסים בריאות. היא בוחרת בהתנהגות של הרס עצמי ומרחיקה את עצמה מאלה שאכפת להם ממנה. אין לה חברים והיא נמנעת מאינטראקציה עם אנשים כי היא חוששת לשוב ולהתאכזב ולהיפגע, כפי שקרה בעבר, ולכן היא בוחרת לפגוע באחרים.

בגיל 9 היא מגיעה לביתה של אליזבת, שמצליחה בסבלנות רבה וללא שיפוטיות לחדור את השריון שויקטוריה מקיפה בו את עצמה. היא מלמדת אותה את שפת הפרחים ולראשונה בחייה ויקטוריה מסוגלת לתקשר באופן חיובי. עם זאת, כאשר מערכת היחסים מאוימת, היא חוזרת להתנהגותה ההרסנית, ומאבדת את המקלט הבטוח שמצאה אצל אליזבת, והיא חוזרת אל עולמה המוכר והמנוכר מהעבר.

ביום הולדתה ה-18, היום בו מדינת קליפורניה סוף סוף משחררת את עצמה מלדאוג ל"רווחתה" של ויקטוריה, היא אינה מגיבה בבהלה כפי  שהעו"ס ציפתה שיקרה.

נהפוך הוא. ביום העזיבה, היא עוברת עם אוסף הפרחים שבחדרה לפארק ציבורי שם היא מטפחת גן קטן משלה, באזור די נסתר, וחיה כחסרת בית וחסרת פרנסה. כשהיא נתקלת ברנאטה, בעלת חנות פרחים, היא משכנעת אותה לקחת אותה כעוזרת בסופי השבוע, לאחר שהיא מדגימה את כישוריה יוצאי הדופן בהכנת זרי פרחים שמשדרים משמעות עמוקה. בשוק הפרחים אליו היא הולכת עם רנאטה היא פוגשת מוכר צעיר, שמדבר ומבין את שפת הפרחים ולאט לאט נרקמת ביניהם מערכת יחסים שמובילה אותה להתעמת עם סוד כאוב מעברהּ.  היא מוצאת עניין ותשוקה בפיענוח שפת  הפרחים הוויקטוריאנית וזה פותח בפניה דרך לחיים חדשים.

אהבתי את ויקטוריה מהפרק הראשון למרות שהיא לא דמות חביבה ולא קל לאהוב אותה. היא פגועה, כועסת וחסרת ביטחון, ובכל זאת חזקה ונאמנה לעצמה. כל חייה התמודדה עם  דחייה והיותה לא ראויה להיות אהובה. תאור חייה הצעירים מעורר אמפתיה וחמלה למרות היותה ילדה קשה, בעייתית ומוזרה. לא הסכמתי עם הרבה מהדברים שהיא עשתה בצעירותה ועל אחת כמה וכמה בבגרותה, והיו רגעים שרציתי לנער אותה כדי שתתאפס על עצמה גם אם מובן שהם תולדה של עברה. היה עליה לעבור מסע כדי למצוא אושר וסיפוק אמיתי.

אהבתי את אליזבת, אם האומנה האחרונה של ויקטוריה, על חוסר השיפוטיות והרצון לעטוף את ויקטוריה למרות הקושי האישי איתו היא התמודדה. אליזבת לימדה אותה שהתנהגותה הייתה בחירה, לא מי שהיא..אהבתי את גראנט על הסבלנות ואורך הרוח 

הסיפור נבנה בצורה מושלמת ויש בו סוג של תעלומה. הוא נע קדימה ואחורה בזמן ובמקום, וחושף לאט לאט את השכבות המרכיבות את חייה של ויקטוריה. אנו יודעים שמשהו נורא קרה, אבל נחשפים לדבר בשלב מאוד מאוחר בסיפור.

 

"שפת הפרחים" הוא סיפור מהפנט ובלתי נשכח, עדין ושקט למרות הסערה המתוארת בו.  ילדה קטנה שהולכת לאיבוד בעולם המבוגרים, ובחוקי מחלקת הרווחה, בו כולם מחליטים על גורלה עד שמגיע היום בו היא יכולה לקבל את ההחלטה בעצמה.

סיפור מדהים המשלב יפה את העבר וההווה ומספר על נטישה, הישרדות, לידה מחדש, שייכות, משפחה וסליחה.

הכתיבה נהדרת, העלילה צובטת לב, והדמויות בלתי נשכחות. קשה להאמין ש"שפת הפרחים" הוא רומן בכורה ואין ספק שהחוויות והתובנות וניסיונה של הסופרת עצמה כאם אומנה תרם רבות לכתיבת הספר. חשוב לציין שהיא הקימה עמותה בשם "קמליה" (שפירושה- גורלי בידיך בשפת הפרחים) שמטרתה גיוס כספים עבור ילדי אומנה שעוזבים את המערכת ויוצאים לעצמאות:

www.camclianet.com

 

בונוס מיוחד הוא "מילון הפרחים של ויקטוריה" בסוף הספר.

 

אם עדיין לא קראתם את הספר ההמלצה שלי היא רוצו מהר וקיראו...לא תתחרטו!

 

מתוך וויקיפדיה:

"שפת הפרחים היא צורת ביטוי באמצעות פרחים, שהייתה פופולרית בתקופה הוויקטוריאנית. השפה איפשרה לבטא רגשות שלא היה מקובל לבטאם מילולית.

בשפה זו, לכל פרח או צירוף של פרחים הייתה משמעות ספציפית. השימוש בשפה נעשה לרוב באמצעות זרי פרחים קטנים שניתנו כמתנות והיו אביזר אופנתי פופולרי באותה תקופה. אולם פרחים חיים לא היו האמצעי היחיד לשימוש בשפה. לעיתים נעשה שימוש בתמונת הפרח, ובפעמים אחרות שולבו שמות הפרחים בטקסטים אומנותיים או במכתבים."

*** 

ונסה דיפנבאו היא מורה לאמנות ולכתיבה, אֵם אומנת בעצמה. היא חיה עם בעלה ושלושת ילדיהם בקיימברידג, מסצ´וסטס. "שפת הפרחים" הוא הרומן הראשון שלה.

סיפור זמני -רות ל' אוזקי

סיפור זמני -רות ל' אוזקי

תרגום: יעל סלע

הוצאת עם עובד

2014. 576 עמ'

על אי השייך לקולומביה הבריטית, רות, סופרת יפנית-אמריקאית מנסה לכתוב ספר זיכרונות על מותה האטי של אמה מאלצהיימר, אך היא סובלת ממחסום כתיבה. היא עברה ממנהטן לחיות באי עם בעלה אוליבר והחתול שלו, אי קטן שמשמש בית למערכות אקולוגיות משגשגות, ויש בו יותר חי וצומח מאנשים. היא הביאה לאי גם את אמה האלמנה.

בוקר אחד רות מטיילת בחוף ומוצאת שקית אטומה שנשטפה אל החוף ובתוכה תיק אדום של "הלו קיטי". התיק מכיל את יומנה של נאו, נערה יפנית־אמריקאית מתבגרת בת 16, כרוך בכריכה הקשה של ספרו של פרוסט "בחיפוש אחר הזמן האבוד", שעון עתיק ושני צרורות מכתבים, האחד יפני והשני צרפתי.

רות מתחילה לקרוא את היומן ומחליטה לקצוב את זמן הקריאה בו. היא לא קוראת מהר יותר ממה שנאו כותבת,  ומקדישה את זמנה לחיפוש באינטרנט אחר רמזים לזהותה של הנערה בתקווה שהיא בחיים. רות לומדת שהסיפור של נאו התרחש בעבר, אך נאו, כשמה, הופכת להיות ההווה של רות. תוך כדי חקירתה היא מגלה סודות שאפילו נאו לא ידעה על משפחתה.

היומן הוא מעין אוסף של סיפורים בהם נאו מדברת על חייה ועל האנשים בחייה: הוא נפתח בהצהרת התאבדות של נאו, שמספרת על השנים האחרונות בטוקיו שלא היו קלות עבורה. היא הייתה קורבן לבריונות קיצונית ולעינויים פסיכולוגיים בידי חברותיה לכיתה, ומחשבות אובדניות מלוות אותה אבל יש לה מלאך שומר בדמות סבתא רבא שלה,האדם היחיד שהיא מרגישה קשורה אליו, הנזירה הבודהיסטית ג'יקו, בת 104 נזירת זן חכמה בעלת נקודת מבט נצחית. תיעוד חייה של סבתה הופך למשימתה, למוצא הרגשי שלה, לדרך שלה להתמודד עם הבריונות בבית הספר, ועם כל מה שעובר עליה.

יש גם מכתבים בצרפתית של דודה הגדול הארוקי מספר 1, שהיה טייס קמיקזה במלחמת העולם השנייה, ואביה הארוקי מספר 2, איש הייטק מדוכא שבעקבות הקריסה הכלכלית בארה"ב נאלץ לחזור עם משפחתו ליפן. הוא לא מצליח להשתלב בעבודה ורק מבקש להתאבד.

"סיפור זמני" כתוב במתכונת שמזכירה סיפור בתוך סיפור.  יש את הסיפור העכשווי שהוא סיפורה של רות שקוראת את יומניה של נאו, מנסה להבין מאין הגיע התיק האדום, איך הוא  הגיע לקנדה, האם נאו ושאר הדמויות ביומנים עדיין חיים, או שמא מתו בצונאמי היפני  ב 2011, ויש את סיפורה של נאו, שהוא למעשה הציר המרכזי.

פרקי היומן מתוארים בפרקים מתחלפים לצד הפרשנויות של רות כעשור לאחר מכן. כאשר רות קוראת את היומן ומחפשת נואשות אחר נאו, אנו לומדים גם על חייה ומגלים שיש חפיפה בין החיים של שתיהן: שתיהן יפניות-אמריקניות, שתיהן הועברו לחיות במקום ותרבות שלא שלהן, לשתיהן קשרים חזקים עם אמא/סבתא נערצת, לשתיהן תחושה קשה הנוגעת לכתיבתן, ויש עוד.

ברבע האחרון הספר מקבל תפנית מיסטית, והיומן הרגיל לכאורה של נאו מתברר כלא כל כך רגיל. אוזקי מדברת על רעיון הזמן, נותנת לעבר ולהווה להתנגש, ומטשטשת את הגבולות בין מציאות לאשליה. 

היה קשה להבין...

"סיפור זמני" הוא רומן אינטליגנטי, המדבר על מגוון נושאים החל מאקולוגיה, גיאולוגיה, מטאורולוגיה, ביולוגיה ימית ומכניקת הקוונטים לצד נושאים כמו תרבות יפנית, התאבדות, אמונות טפלות, רוחות רפאים והעל-טבעי. זן, בודהיזם, אקזיסטנציאליזם. מזרח מול מערב, חיפוש אחר בית ושורשים, משמעות של זמן, וחיפוש אחר שלום וקבלה.

סיפור שדורש סבלנות וזמן. 

אוזקי מבקשת להאט בקריאתו, כמו שרות עושה עם יומנה של נאו. זהו סיפור עם ניואנסים שנחשפים אט אט, כמו יומנה של נאו והמכתבים הישנים שתרגמה רות. גם היא נחשפת למשמעותם באטיות. אוזקי משלבת את השלווה בחייה המבודדים והפשוטים של רות באי עם הכאוס של טוקיו של נאו ומוסיפה את האי הנתון לכאוס של איתני הטבע.

הסיפור מדבר על כך  שהעבר לעולם לא נשכח, בין אם מדובר במכתבים או ביומנים, או רגע שנלכד באינטרנט שלעולם לא ניתן למחוק אותו. ההווה הוא הדורש את תשומת ליבנו הגדולה ביותר, שכן ההווה הופך לעבר.

נאו גרמה לי לרצות לדעת מה עלה בגורל הנערה הזו שבני גילה מציקים לה כל כך ללא רחמים.  היא גם בהחלט הרגיזה אותי לפעמים. אך זה לא ישנה את העובדה שהיא וסבתה יהיו הדבר הראשון שאזכור בכל פעם שמישהו יזכיר את הספר הזה.

נהנתי מאוד מהספר, אבל אני לא יכולה לומר שאהבתי אותו. יש כל כך הרבה דברים שלא הבנתי לגמרי, בעיקר כל מה שקשור למושג הזמן, כשהוא מתייחס לפיזיקה, זן, קוונטים ויקומים מקבילים. למרות שהצלחתי להבין את הרעיון הכללי, אני עדיין מרגישה שיש רובד שלם של משמעות שלא הצלחתי לקלוט.

יש אין סוף הערות שוליים, שממש לא אהבתי.  הן הפריעו למהלך הקריאה הרציף. חלק מהן היו מידע נוסף, אך רבים היו תרגום של ביטויים יפניים. אני מתארת לעצמי שהסופרת  עשתה זאת למען האותנטיות, אבל הייתי מעדיפה תרגום שלהם, בגוף הסיפור, במקום לעצור את הקריאה כל פעם. בעיני הם היו הפרעות מסיחות דעת.

"סיפור זמני" הוא ספר לא קל. לא קל לקריאה ולא קל להבנה.

אי אפשר להסתפק בקריאה אחת של הספר וכדי להבינו נדרשת קריאה שניה ואולי אפילו שלישית. אבל אין ספק שהוא ספר חכם, מיוחד ומומלץ מאד!

חלון אל המפרץ – דבי מקומבר

חלון אל המפרץ – דבי מקומבר

תרגום: מור רוזנפלד

הוצאת תכלת

אפריל 2020. 344 עמ'

נקרא כעותק דיגיטלי באתר עברית.

ג'נה ומורין, בשנות הארבעים לחייהן,  היו תמיד החברות הכי טובות. בתקופת לימודיהן במיכללה  הן תכננו לצאת לטיול בעיר האהובה עליהן, פריס.  אך ברגע שמורין מצאה את עצמה בהריון היא מיהרה להינשא, והתכנית בוטלה.

מאז אותם חלומות צעירים וחסרי דאגות, חלפו יותר משני עשורים. ג'נה ומורין עדיין החברות הכי טובות. הן גרות בשכנות בסיאטל, שתיהן גרושות שנים רבות, אמהות חד הוריות, ושתיהן ללא בן זוג.

ג'נה, היא אחות טיפול נמרץ בבית חולים. היא היתה נשואה לקייל,מנתח לב שהיה אב נפקד מאז הגירושים. כשבתה הצעירה יוצאת מהבית ללימודים במכללה, ג'נה חווה את תסמונת הקן המתרוקן. היא מנסה להבין כיצד להתמודד עם בית ריק והיותה לבד, מקבלת בברכה את המצב החדש, ומחליטה להגשים חלומות ישנים שויתרה עליהם במשך השנים בהן הקדישה את עצמה לטיפול בילדיה שהיו בראש סדר עדיפויותיה.

היא מודה כעת  בקיומו של הצורך להכיר בן זוג, ולמצוא אהבה חדשה .

והיא רוצה להגשים את חלום פריס הישן.

חברתה הטובה מורין מתלהבת מהרעיון. הן עושות תכניות, קובעות מועד לנסיעה ונראה שהפעם זה יצא לפועל. אך כשאמה של ג'נה נופלת בחצר ביתה, שוברת את הירך וזקוקה לניתוח ולתהליך שיקום ממושך ובתה של מורין אמורה ללדת, שוב נדחה חלום פריס.

ג'נה פוגשת בבית החולים את ד"ר רואן לנקסטר. הוא המנתח האורטופדי של אמה. הרופא הנאה לוקח פיקוד, וג'נה מוצאת את עצמה נמשכת לחום ולקסם שהוא משדר. למרות שהיו לה כללים ברורים לא לצאת עם מנתח, על אחת כמה וכמה רופא באותו בית חולים בו היא עובדת, ג'נה לא יכולה שלא לתהות, מה אם... וכשילדיה משתפים אותה בשינויים שהם עשו, ועליה לעשות, היא נאלצת לקבל את ההחלטה הקשה אם יש מקום בחייה לאהבה ואושר.

בד בבד, מורין, הספרנית בספרייה המקומית, פוגשת את לוגאן, שרברב בחברת בנייה שהופך לקורא מן המניין בספרייה בה היא עובדת, ולמרות הדעות הקדומות שלה, היא בסופו של דבר מסכימה לצאת איתו לדייט. המפגש ביניהם רחוק ממה שהיא ציפתה.

האם הפער בין עולם המושגים של מורין ולוגאן רחוק מדי זה מזה?

האם שתי הנשים תמצאנה אהבה עם הגברים שפגשו?

האם חלום פריס יתממש או שמא משהו שוב יפריע?

האם ג'נה תלמד לשים את עצמה ראשונה ולהיות מאושרת?

ג'נה ומורין לא מושלמות. לרואן ולוגאן יש גם בעיות. לארבעתם יש פגמים, ועבר  שלא קל להניח בצד. שתיהן יצאו לדייטים בעבר עם גברים, אך אף אחד מהגברים לא זכה לקבל "אור ירוק". רואן ולוגאן הם בהחלט אור ירוק. אך ג'נה ומורין לא בטוחות כיצד לנהוג והן חוששות שההיסטוריה תחזור על עצמה, מקובעות בדעות קדומות וככל שהיחסים מתפתחים הניגודים בהשקפת העולם, בדיעות ונסיון העבר, שמים מקלות בגלגלים. אי אפשר להאשים רק את הנשים, כי גם לגברים היו דיעות והתנהלות מוזרה משלהם שהביאה אל מערכת היחסים בעיות תקשורת והתנהגות.

הדמויות המשניות, מתערבות כדי לעזור להוריהם למצוא את האושר, ומנחות אותן איך להתגבר על מכשולים, על סוגיות של גאווה ודיעות מושרשות שצריך להניח בצד כדי להביא את עצמם למקום טוב בזוגיות החדשה.

הפרקים מסופרים מנקודת המבט המתחלפת בין שתי הנשים, וכל אחת מהן  עוברת תהליך בו היא לומדת משהו על עצמה, עד להבנה שלעולם לא מאוחר לצמוח ולהשתנות גם אם הדרך מלווה בהרבה מהמורות.

"חלון אל המפרץ" הוא לא הספר הטוב ביותר של דבי מקומבר, אבל גם לא אחד הגרועים שבהם. הוא בהחלט תאם את הציפיות שלי לגבי  רומן פרי עטה. סיפור רומנטי בסיסי על משפחה, שברון לב וסליחה, בסגנון שנות ה-70. סיפור על התחלות חדשות של מערכות יחסים, על נשים בוגרות בגילן, די חסודות,  שרחוקות שנות אור מלדעת איך מתנהלים במערכת יחסים. 

אבל לא רק.

הקריאה היתה נעימה ועם הרבה תובנות לגבי יחסי אם-בת, אם-בן, אבות-בנות, חברות הכי טובות, בני זוג חדשים, ומערכות יחסים חדשות. יש פיתולים וכמה הפתעות לאורך הדרך אבל כמובן שהרומנטיקה והאהבה מנצחות.

אהבתי את הכריכה היפה.

לא יכול לאהוב יותר – דנה שניידר

לא יכול לאהוב יותר – דנה שניידר

הוצאת ספרי ניב

2020. 194 עמ'

הסיפור מסופר מנקודת מבטה  של זוהר, אוצרת תערוכות היסטוריות כבת  40 , נשואה +3  בנות שנמצאת בשבוע החמישי להריונה וחוששת מתגובת בעלה, לו היא נשואה 20 שנה.

זוהר שומרת על ההריון בסוד בשבועות הראשונים, אבל בסופו של דבר נאלצת לשתף את בעלה. לאור דיעותיו בנושא במהלך שנות נישואיהם, התגובה שלו לא אמורה להפתיע אותה, אבל אין ספק שקיוותה לתגובה אחרת. בעלה מציב בפניה אולטימטום.  לוותר על ההריון הלא מתוכנן או שהוא עוזב את הבית. זוהר מנסה לדבר אל ליבו אך הוא נשאר איתן בהחלטתו ובלית ברירה היא נכנעת ללחצים ועוברת הפלה, בעקבותיה מחריף המשבר ביניהם. זוהר כועסת על עצמה כועסת על בעלה  מדוכאת ולא מצליחה להתגבר על הרגשות השליליים ואינה מוכנה לקבל עזרה מבחוץ כדי לשקם את מערכת היחסים העכורה, וכשליאור מבין שהשבר עמוק ואין דרך ורצון מצד זוהר להתגבר עליו הוא עוזב את הבית  וזוגיות של עשרים שנים מסתיימת בשבר גדול.

זוהר, נשארת בביתם, מגדלת כמעט לבדה את שלוש הבנות,  יש נתק מוחלט בינה ובין בעלה, וזמן לא רב אחר כך הגירושים מקבלים תוקף. למרות הקשיים הנפשיים, זוהר מבקשת את חייה בחזרה, מחליטה להפוך את הלימון ללימונדה ולהינות מהעצמאות החדשה ולהגשים את מה שהיא רוצה, בלי לתת לפחד לשלוט בה.

פגישה אקראית עם אביחי, קצין בכיר בצה"ל, גרוש ואב לשני בנים, משנה שוב את חייה, והיא מתחילה מערכת יחסים המושתתת בעיקר על סקס. אין ביניהם שיחות נפש, אין היכרות בין הילדים, החיים האישיים נדחקים הצידה והמפגשים הם יותר לצורך סיפוק גופני. מכורח תפקידו הצבאי אביחי אינו נמצא בבית על בסיס יומיומי והקשר מנותב למפגשים קצרים במקומות שונים, כשהוא יוצא למספר שעות חופשה או בסופי שבוע כשבניו אינם שוהים אצלו. זוהר מקבלת את לוח הזמנים וקצב המפגשים שאביחי מכתיב כי כל מה שהיא מחפשת זה להרגיש מחובקת ואהובה.

לאט לאט מתפתח הקשר ונימה אישית יותר חודרת. זוהר מצליחה לחדור מבעד לשריון הרגשי הנוקשה של אביחי, והוא פותח את ליבו טיפין טיפין בפניה, מספר לה על שירותו הקרבי, המחיר שהוא שלם ומשלם, מתגלות הסיבות לגירושיו ולאופי נישואיו, וזוהר מתגלה כאשה תומכת ומעודדת, מכילה ואוהבת.

"לא יכול לאהוב יותר" הוא ספר קצר קריא וזורם שעוסק בתחושת ההחמצה הקשורה בגירושים, החרטה וכאב ההפלה ופירוק משפחה. בעיות של אמהות יחידניות/חד הוריות/ גרושות עם ילדים, שבאמצע החיים יוצאות לחיים חדשים אם מרצון או מכורח מציאות. ההשפעה של הניתוק מהמוכר והידוע על הדינמיקה המשפחתית, החשש מקשיים כלכליים והחרדה מפני מערכות יחסים של פרק ב' . אהבה ובגידות, שנאה ותקווה לצד הבטחה להזדמנות שנייה, של מי שמוכנה לשחרר ולהמשיך הלאה, גם אם הזוגיות החדשה מבוססת ברובה על מפגשים אינטימיים.

"לא יכול לאהוב יותר" מאת דנה שניידר, בהוצאת "ספרי ניב", הוא רומן על הגבול שבין רומן לרומן רומנטי. לא מדובר בספרות מופת. הרעיון בבסיס העלילה טוב, אך בעיני, הביצוע הרבה פחות. אישית, לא הצלחתי להזדהות עם אף אחת מהדמויות.

*** 

"לא יכול לאהוב יותר" הוא ספר ביכוריה של דנה שניידר, ילידת תל אביב 1976, בוגרת תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומזרח אסיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר שני ביחסים בינלאומיים מהמכון ללימודי דמוקרטיה, אוניברסיטת ווסטמינסטר, לונדון.

נערת ההרדוף – צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

נערת ההרדוף – צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

תרגום: יעל סלע-שפירו

הוצאת כנרת זמורה-דביר

2014. 318 עמ'

 

"נערת ההרדוף" הוא סיפורה של קורובי ומסעה למציאת זהותה.

קורובי, נקראת על שם פרח ההרדוף שהוא יפה וחזק אך גם רעיל. היא יתומה מלידה, גדלה במשק בית בנגלי מסורתי מוגנת על ידי סבה וסבתה. היא מבלה שבע עשרה שנה בביתם העתיק עם מקדש לאלה, בית המאפיין את קסמיה הישנים של העיר היפה קולקטה.

הסיפור מתחיל כשקורובי בת ה -17 מתעוררת מחלום לילי, בבקר אירוסיה לרג'אט, בו היא ראתה דמות שמזכירה את אמה המנוחה, ומקבלת ממנה מסר מסתורי על חיפוש משהו מעבר לאוקיאנוס. רג'אט, הוא בן למשפחה יוקרתית בקולקטה. הכלאה בין נער שעשועים, קל דעת, מודרני, מבולבל ודי חלש אופי. הנישואין לא רק יפגישו שני אנשים שמאוהבים, אלא גם יאחדו משפחה הינדית מסורתית עם משפחה מודרנית בעלת עסקים.

טרגדיה מכה את המשפחה של קורובי עם מותו הפתאומי של סבה האהוב, וחייה עוברים טלטלה. הנישואים נדחים, פרטים חדשים שנוגעים למות אמה ואביה, שהוסתרו ממנה כל השנים, מתגלים, וקורובי מתעקשת לגלות הכל על עברה, מעבר למה שסבתה מספרת. היא יוצאת לבדה למסע חיפושים בארה"ב לגלות מי היא באמת והאם היא יכולה להיות כלה הולמת לרג'אט, מבלי לדעת שהסודות שהיא תגלה יטילו צללים לא רק על חייה, אלא על חייהם של האנשים הסובבים אותה, והיא מעמידה את עצמה ואותם בסכנה.

המסע שלה חריג לכשעצמו כנערה הודית צעירה שנוסעת ללא ליווי הולם, והוא מוביל אותה לחוויות חדשות, לשורה של אתגרים והתנגשות תרבויות, הגורמות לה להטיל ספק במסורות, באמיתות ובציפיות הבסיסיות איתם ולפיהן גדלה.

הספר דן בהפרדה גזעית בין הודים-מוסלמים להודים-בנגלים, מתאר את התרבות והמנהגים של הודו, בכל הקשור לנישואים בין מעמדות שונים, מנהגי תפילה, ערכי משפחה, והמתח בין מי שרוצה לשמור על המסורת ומנהגי הדרך הישנה לבין אלה שמחבקים אליהם את החדש. בין היתר הוא עוסק במתחים שעולים בעקבות פעולת הטרור של 11.9.

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני שוזרת סיפור על אהבה, אובדן, גילוי והחיפוש אחר העצמי, ומציגה מציאות אופיינית להודו השמרנית בה משפחות יכולות להתפרק בגלל סודות, טעות בשיקול דעת, שקרים או בגידה קשה. לצד כל אלה היא מעצימה את הדמויות הנשיות בספר.  

קורובי הצעירה חיה עם האמת והיושרה שלה ולוקחת אחריות על הטעויות שהיא עושה, סרוג'יני,סבתה מוצאת את הכוח לעמוד נגד הסודות של בעלה ומתמודדת עם מסלול חייה החדש, פיה הצעירה, אחותו של רג'אט, היא נערה מקסימה וחסרת פחד, שבועטת במוסכמות החברתיות ובדעות הקדומות וקוראת למשרת-נהג שלהם  חבר, והמטריאכית של משפחת בוס, ג'יישרי ,אמם של רג'אט ופיה, היא דוגמא לאישה שנאבקת למצוא איזון בין אמהות, אשת איש ואשת עסקים.

 

"נערת ההרדוף" הוא סיפור שאין בו רגע משעמם. הוא מכיל עלילות ותת-עלילות, הקשורות בדמויות בעלות פגמים וקסם. הרבה סוגיות חשובות עולות בסיפור כמו הורות, דיעות קדומות, הבדלי דת, מערכות יחסים, מורשת וערכים ולרגע נדמה כאילו יש בסיפור אוסף של סיפורים שמשתלבים לסיפור אחד, כשהחיבור ביניהם נעשה על ידי קפיצה קדימה ואחורה בין האירועים ובין הדמויות. העיסוק בסוגיות השונות לא  מעמיק במיוחד, ויש תחושה של פערים בעלילה וקפיצות מנושא לנושא. הרבה מהאמירות קלישאתיות והדמויות הן די סטריאוטיפיות.

אין ספק שהספר יכול להפוך לסרט בוליווד מצליח, ולמרות שהסוף היה צפוי, עדיין רציתי לסיימו ולגלות איך הוא מסתיים.

ספר חביב, הקריאה זורמת.

אלה עוברת לארץ אחרת – טל סינטוב

אלה עוברת לארץ אחרת – טל סינטוב

איור: בר פביאן

הוצאת ספרי ניב

מאי,2020. 24 עמ'

הספר "אלה עוברת לארץ אחרת" מספר על החוויה של ילדה ישראלית העוברת לחו"ל עם משפחתה, וקריאת הספר מלווה אותה לאורך כל שלבי המעבר, הפרידה מהמקום המוכר, מהבית, האריזה, הטיסה וההגעה לבית החדש ולגן החדש.

אלה החמודה עוזבת את ביתה ואת ישראל ויוצאת עם משפחתה להרפתקה במדינה אחרת לתקופה קצובה של שנתיים, בעקבות עבודתו של אביה.

 

"אֵלָה, הִגִּיעַ הַיּוֹם לֶאֱרֹז מִזְוָדָה," קוֹלָם שֶׁל אִמָּא וְאַבָּא נִשְׁמָע.

"מָחָר כֻּלָּנוּ יוֹצְאִים לְהַרְפַּתְקָה חֲדָשָׁה."

כֵּן, אַבָּא צָרִיךְ לַעֲבֹד בְּחוּץ לָאָרֶץ שְׁנָתַיִם, וַאֲנִי וְאִמָּא נַעֲשֶׂה כֵּיף בֵּינְתַיִם."

 

היא מספרת מה יקרה לבית שלהם בזמן היעדרותם, מה יקרה לחפצים שלהם ולמרבית הצעצועים שלה שנשארים בארץ, ומעודדת את הסבים והסבתות, הדודים והדודות שהפרדה לא תהיה קשה הודות לטלפון ולאינטרנט שיקלו מאד על הגעגועים.

כשהם מגיעים לארץ החדשה ולבית החדש אלה מספרת עד כמה הוא שונה מהבית בישראל, על הסנאים בגינה, על ההסתגלות למקום החדש, לקשיי התקשורת בחודשים הראשונים, לגן בו לומדים ילדים ממקומות שונים בעולם, לחויות המשפחתיות המשותפות, לחורף המושלג, למנהגים ולחגים הזרים לצד השמירה על המנהגים והחגים היהודיים, רחוק מהבית.

תהליך המעבר לארץ אחרת לתקופה מסוימת, מה שאנו קוראים "רילוקיישן" משפיע על כל בני המשפחה אך במיוחד על הילדים, שנאלצים להיפרד מכל מה שהם מכירים ולא כל כך יכולים להבין את המשמעות שעוזבים לפרק זמן שנקצב מראש ושלאחריו יחזרו לביתם בישראל. התקופה שלפני המעבר רוויה בהתרגשות אך גם בלחץ ופחד מן הלא-נודע, אך אלה משדרת הרבה אופטימיות ותחושת חוסר הוודאות שמאפיינת ילדים צעירים שעומדים בפני מעבר כזה לא מורגשת אצלה. התהליך כולו מואר באור חיובי,  ואין שום קושי בקבלת המעבר והמשמעויות הנלוות אליו, פרט לסקרנות טבעית שמתעוררת בה במהלך הטיסה הארוכה והרצון להגיע ולראות איך נראית הארץ החדשה. היא לומדת להנות מהשינויים בנוף, בשפה, עם החברים החדשים בגן וגם מבעלי החיים החדשים. 

ספר ילדים חביב, שמנסיון אישי אני יכולה להעיד שהוא די מייפה את המציאות ומתעלם מהקשיים, לפחות אלה שקיימים בחודשי ההסתגלות הראשונים, בתחושת הניכור וכאב ההתנתקות מכל המוכר.

הוא מאויר בחן על ידי בר פביאן וכתוב ברמה סיפורית המכילה פרטי מידע ראשוניים.

 

מתאים לילדי הגן וראשית קריאה.

עוגה גדולה עוגה קטנה – רותי שקד

עוגה גדולה עוגה קטנה – רותי שקד

איור נורית צרפתי

הוצאת דני ספרים

2020. 25 עמ'

"עוגה גדולה עוגה קטנה" מספר על שיתוף הפעולה בין מאיה וסבתה, תותי, בהכנת עוגת יום ההולדת של מאיה שאמורה לחגוג בגן את יום הולדתה הרביעי.

מאיה מציירת על דף את החומרים הנדרשים להכנת העוגה, וביום רביעי סבתא אוספת את מאיה מהגן ושתיהן לובשות סינר וכובע טבחים ונכנסות למטבח ומכינות את עוגת היומולדת.

עוגה אחת גדולה לגן ועוגה אחת קטנה שמאיה תיקח לביתה.

כאשר מגיעה השעה לחזור הביתה, העוגה עדיין נאפית בתנור וסבתא תותי מבטיחה שהעוגה תחכה למאיה כדי שהיא תקשט אותה, למחרת בבקר.  בבקר יום ההולדת , מאיה הנרגשת והוריה באים לביתה של  סבתא, מאיה רוצה להראות להוריה את העוגה שבמקרר...ואז  קורית תאונה מצערת!

מאיה נבהלת, בוכה, מפחדת שיכעסו עליה ומרגישה אכזבה גדולה. אך סבתא מנחמת, מעודדת ואומרת

"אָז בִּמְקוֹם לִבְכּוֹת עַל מָה הָיָה וְאֵיךְ קָרָה, בּוֹאוּ נֵרָגַּע, נִנְשֹׁם עָמֹק, וְיַחַד נַחְשֹׁב עַל פִּתְרוֹן." (עמ' 16)

על איזה פתרון סבתא חשבה?

האם מאיה הצליחה לשמח את חבריה בגן עם העוגה?

על כך אתם מוזמנים לקרוא בספר...

הספר  מעביר מסר חשוב לילדים, ומנגיש כלי להתמודדות עם בעיה רגשית.  הוא מלמד את הילדים שלא תמיד אנחנו מצליחים ושלפעמים קורות תאונות, יש כשלונות ויש אכזבות, ולכל אחד זה יכול לקרות. הוא חושף אותם למחוות של עזרה הדדית  והתחשבות.  סבתא מלמדת את מאיה, וגם את הוריה, שלא צריך לכעוס ולא צריך לפחד ושבעזרת חשיבה נכונה, הכוונה מתאימה  ושיתוף פעולה אפשר לתקן את החוויה הלא נעימה ולהפוך אותה לחיובית, וללמוד בעזרתה איך להתגבר על המהמורה וההתנסות הלא נעימה - עכשיו ובעתיד . כי טעויות ושגיאות ותאונות לא צפויות אינן רק חוויות מלמדות, הן גם פתח לאינספור אפשרויות.

הכתיבה יפה, נעימה, והאיורים פשוטים וצבעוניים. הספר מנוקד ומתאים גם לילדי ראשית קריאה.

מומלץ.

*** 

יעל צמח-גרינשפון, אחת שמאמינה שהכול מתחיל בחינוך, מנהלת פורטל "את זה" - העשרה ערכית לילדים