ואנחנו היינו עוד ילדות - גליה הראל דור

ואנחנו היינו עוד ילדות  - גליה הראל דור

הוצאה: כנרת זמורה-דביר

פברואר 2020.

320 עמ' מודפסים

שנים של חברות נפש בין אלונה, איילת ואוסי שהחלה ביומן הראשון בבית הספר היסודי ונמשכה כ 12 שנים,  הגיעו לסיומן הכואב בלי הסבר, רמז או מענה. אלונה ואוסי נשארו בקשר אך שתיהן התנתקו מאיילת.

20 שנה אחרי, אוסי ואיילת,  נאלצות להפגש בעקבות היעלמותה של אלונה.

ההיעלמות וההזמנה להיפגש שמגיעה במפתיע, מטלטלת את סדר חייהן ומעמידה במבחן את יכולתן להחיות את הזכרונות אך מערערת את חייהן בהווה ומעמידה לבחינה מחודשת את הבחירות שעשו, הרגשות שהיו וחלפו, הזיכרון ומידת אמינותו.

אל תוך הזוגיות של איילת ואסף, אל תוך היומיום והשיגרה, מתפרצת אוסי, ומערערת את עולמה של איילת וזו נסחפת למסע מייסר אל העבר שחושף את החברות העזה, המורכבת, שקנאה לצד נאמנות טוטאלית ומחויבות ללא תנאים וללא מגבלות היתה חלק ממנה, ולהשפעת הנתק והצורך להתעמת עם העבר ממנו ברחה כל השנים למרות רצונה לקבל תשובה לשאלה, למה.

אוסי ואיילת יוצאות למסע חיפושים שבמהלכו עולים ונחשפים שוב זכרונות הילדות ועוצמת החברות, ומוכיחים שהקשר המיוחד, שהיה ביניהן חזק אפילו מהן. לאט לאט נחשף הקשר הייחודי שלהן ומתגלים כל אותם סיפורים קטנים שהרכיבו את אופי היחסים ביניהן, לטוב ולרע.  החזרה אחורה בזמן מאלצת אותן לפגוש את עצמן, פנים אל מול פנים.

האם חברה אמיתית חייבת לספר הכל לחברתה? גם אם מחיר הניצחון של חברתה הוא ויתור וקורבן  עבורה?

האם אחרי כל כך הרבה שנים תימצא הדרך חזרה?

זהו רומן רב דמויות, שבו הדמויות מספרות את סיפורן בגוף ראשון, בשני מישורים, בהווה ובעבר. העבר של שנות ה-80 מסופר בעיקר על ידי אוסי, בדברים שכתבה באותן שנים במחברתה, מעין יומן, בו היא מגלה את רחשי ליבה , וההווה מתרחש בשנת 2016, ומלבד הקולות של איילת, אוסי ואלונה מצטרף קולן של דמויות נוספות.

בפרקים קצרים ובשפה קולחת מתואר עולמם היומיומי ונישואיהם של איילת ואסף, אלונה ורומי אל מול אלה של אוסי. הפתגם “לא כל הנוצץ זהב הוא” מקבל משנה תוקף במהלך הסיפור. ההתחלה היתה מאד מבלבלת. בכל פרק מספרת את הספור דמות אחרת. הפרקים קצרים והמעבר של הדמויות בין פרק לפרק מצריך זמן הסתגלות לעיבוד ושיוך והכלת הפרטים של כל אחת מהן. אך בסופו של דבר מתקבלת תמונה ברורה ומלאה של העלילה והיא הופכת זורמת ומסקרנת.

“ואנחנו עוד היינו ילדות” הוא ספר ביכורים שאהבתי מאד. הוא מלא עצב, אהבה, קנאה ופרגון של שלוש דמויות נשיות הגדלות יחד, מילדות ועד לבגרות, כשעבר והווה שלובים זה בזה עד לסוף המפתיע.הוא מתאר את חברותן שמצד אחד מהווה מקור לתמיכה ולביטחון, ומצד אחר לסבל הנובע מתחרות, ומקנאה .

” זהו סיפור על נשים ועל הגברים בחייהן. על חברות שנעלמה. על געגועים. על זיכרונות ילדות ועד כמה הם מתעתעים. על הסודות הקטנים והגדולים של החיים שאנחנו אף פעם לא בטוחים אם כדאי לנו לפתוח או להשאיר אותם סגורים.”  (כריכה אחורית)

אני חייבת לציין שלאורך כל הקריאה הספר הזכיר לי מאד את המחזה “החברות הכי טובות” מאת ענת גוב ז”ל. הספר, כמו המחזה נבנה על סיטואציות שמתארות את כל הדרך מהחברות הכי טובות, הכי קרובות, אל החברות הכי נפגעות, הכי כואבות.

זהו סיפור על אהבה, חברות, תקווה ומה שביניהם.

מומלץ!